יודעת שלא כתבתי בשבוע שעבר, מודה שהתגעגעתי.
הערב, כשסיפרתי לאמא שלי, שהיא מהקוראות המופלאות של הכתיבה שלי, שאני עומדת לכתוב הערב – היא מיד אמרה לי: תכתבי. כולם מחכים.
אז קודם כל תודה לכל מי שהגיב לפוסט הקודם שהיה מרגש מאוד.
חזרנו לפני שבוע מצום המיצים, קלים יותר במשקל, נקיים יותר מבפנים ומחוברים יותר לפנימיות של עצמנו ובעיקר בחוויה של הודיה על מה שחווינו לפני שלושה שבועות.
מבקשת לשתף בחיבורים שחוויתי,
מה בין שמן למלח?
ומה בין מלח לחמלה?
ומה בין כל אלה ללשון הרע שמופיע בפרשה?
ומה נלמד את ילדינו?
הפרשה עוסקת במחלות עור שונות, שדרשו הפרדה של האדם החולה מהאנשים הבריאים במשפחה ובסביבה. נגע הצרעת ביהדות הוא כתם שמופיע על גוף האדם, על קירות ביתו או על הבגדים. לנגע זה אין משמעות רפואית אלא משמעות רוחנית וסיבותיה הן כשלים מוסריים של האדם. לדוגמה לשון הרע של מרים הנביאה שדיברה על ציפורה אשתו של משה.
תארו לכם כמה נגעים היינו מקבלים בדקה של שיחת פלאפון. ועוד יותר מכך תארו לעצמכם כמה זמן היה עלינו לשהות מחוץ למחנה, כדי להבין את עוצמת הכשל הרוחני שחווינו.
מדהים.
להיות מחוץ למחנה, לא להיות מחוברים למשפחה, לסביבה החברתית. פשוט לצאת מכל המעגלים שלנו. לא שאני חושבת שזה רע לצאת מדי פעם כדי להיות מחובר לעצמך, אבל כשזה נעשה מתוך נידוי כי רוחנית סטיתי – זה קשה.
ובעיקר הנקודה של לשון הרע. אני מודה שזו משימה לא פשוטה שדורשת שנייה אחרי שנייה להקפיד על מה שאנחנו מדברים. להיות במודעות למילים הן הטובות והן הקשות שאנחנו משוחחים בהן על אנשים אחרים.
ושלא נחשוב לרגע שמשחות רפואיות פותרות את העניין. הנקודה החשובה זו ההשתדלות שלנו לשמור על מוצא פינו. כדי לתקן את העולם.
מזמינה להשתדלות.
שמן וחמלה הן תובנות.
למען הגילוי הנאות הגעתי לצום עם עור יבש ובוודאי שבאלמוג, כפר הנופש שבו חווינו את הצום זה התגבר. גיליתי את איכויות השמן לטיפול – קוראים לו שמן מורינגה והוא פשוט מצוין לטיפול בעור ולעוד הרבה דברים טובים אחרים. ממליצה. תגלגלו עליו.
וחמלה – גיליתי כמה היא משמעותית בחיים. כמה חשוב לחמול, לא להיות בשיפוטיות ובביקורת. גם זו השתדלות.
ומלח – היינו באלמוג, כפר הנופש ליד ים המלח.
ואז גיליתי את השיר היפה שאני מצרפת 'בואו נלמד את ילדינו'…כי מי ילמד אותם חמלה?
"בואו נלמד את ילדינו
את מדעי הלב.
כי מי ילמד אותם חמלה
בארץ הסטארטאפ והאקזיט
בארץ הסלפי והווטסאפ
במדינה של חמש יחידות,
במדינת ההישרדות.
בואו נלמד אותם לאהוב
את כלבי הרחוב
ולא לדרוך על נמלים. כמו פעם.
להסתכל בעיניים.
להסתכל בעיניים.
ולא לקחת את הטלפון ליד בכל פעם שנוגעים להם בלב.
בואו נלמד אותם שירה.
בואו נלמד אותם שמחה.
כי השמחה מתחבאת בחול,
והשירה בענפי העץ.
בואו נשתול עץ, בואו נלטף חתול. בואו
נסתכל למורה בעיניים ונגיד לה תודה על שהיא מנסה.
בארץ היש עתיד והתג מחיר והשיימינג,
בואו נדבר על רגשות למען השם.
חיבה, עלבון, אמפתיה.
למען יראו וייראו –
וילמדו ויהיו בני אדם.
בואו נחזור להרגיש משהו.
בואו נחזור לכתוב שירים".
מילים אמיתיות מאת מיכל זק, מתוך רשת קיבוצון
השבת, אנחנו מברכים את חודש ניסן, מתחילים שנה חדשה.
ראש לחודשים. מתחילים בהתחדשות גדולה,
אז שנזכה להתחדש בשנה מבורכת,
שנה טובה ושבת שלום,
ליאורה
