ערב פסח, אני לא מאמינה שכבר עברה לה חצי שנה מראש השנה ואנחנו נמצאים בערב פסח, נדמה שהזמן חלף עבר לו במהירות והנה אנחנו עומדים לפני ליל הסדר שיהיה מחר.
מבקשת לשתף במנהג שאני נוהגת כבר כמה שנים – אני דואגת לקיים את והגדת לבנך לכל אחד מבני משפחתי במילים אישיות. מעבר לסיפור יציאת מצרים שחשוב שכל אחד יידע אותו שאנחנו רק חוליה בשרשרת, אני נוהגת לומר מילים מעצימות על המקום שבו כל אחד מילדיי ונכדיי נמצא בו. מציעה גם לכם למצוא רגעים ולהעצים את היקרים לכם. השנה מצאתי גם שיר מיוחד שנקרא והגדת לבתך.
והגדת לבתך / מיה טבת דיין
אֵינֵךְ צְרִיכָה לָדַעַת כְּלוּם בְּשׁוּם שָׁלָב
לֹא מָה תִּהְיִי כְּשֶׁתִּהְיִי גְּדוֹלָה
לֹא מָה תִּהְיִי עַכְשָׁיו,
לֹא אִם הוּא הַגֶּבֶר הַנָּכוֹן,
לֹא אִם הוּא יֹאהַב אוֹ לֹא יֹאהַב.
אֵינֵךְ צְרִיכָה לָדַעַת מָה לִלְבּוֹשׁ
לֹא מָה לוֹמַר,
הַאִם הַיּוֹם מֵכִין נָכוֹן אֶת הַמָּחָר.
וְאַל תִּתְבַּלְבְּלִי מִכָּל מִי
שֶׁנִּרְאֵית לָךְ בְּטוּחָה,
יוֹדַעַת, מְתוּכְנֶנֶת אוֹ יוֹתֵר שְׂמֵחָה.
אַתְּ נֵצֶר לְשׁוֹשֶׁלֶת שֶׁל נָשִׁים שֶׁלֹּא יָדְעוּ,
אֲבָל הִרְגִּישׁוּ בְּלִיבָּן גַּם כְּשֶׁכּוּלָּם טָעוּ-
שׁוֹשֶׁלֶת שֶׁל נָשִׁים חֲסְרוֹת
אִירְגּוּן וְסֵדֶר וְתָוכְנִית,
כְּאֵלֶּה שֶׁבְּכָל חַנְיוֹן תָּמִיד
אִיבְּדוּ אֶת הַמְּכוֹנִית,
הֲיִי כְּמוֹהֶן, אַל תְּפַחֲדִי לִכְעוֹס אוֹ לְאַבֵּד,
וִּתְנִי לַלֵּב שֶׁלָּךְ לוֹמַר
מָתַי הוּא בֶּאֱמֶת רוֹקֵד,
הֲיִי לְבַד, הֲיִי בְּיַחַד,
תָּמִיד אַתְּ עִם עַצְמֵךְ,
זִכְרִי שֶׁאֵין מָה לְהַפְסִיד:
קוֹלֵךְ הוּא מְקוֹמֵךְ,
תֵּלְדִי שִׁירִים אוֹ יְלָדִים ונודִי בְּעוֹלָם –
הָאוֹהֲבִים אוֹתָךְ לֹא יִמְשְׁכוּ אַף פַּעַם אֶת
אַהֲבָתָם.
בִּתִי,
אֵינֵךְ צְרִיכָה לָדַעַת כְּלוּם בְּשׁוּם שָׁלָב
כּוֹחֵךְ טָמוּן בָּאַהֲבָה
וְיֵשׁ לָךְ לֵב זָהָב.
השיר התגלה בזכות שלמה ארצי שמספר: "הכל החל בספרון קטן ששכב מוזנח ליד כוס קפה במשרד שלנו. ואיך שדיפדפתי בו, ישר נעצרתי על שיר עוצר נשימה בשם "והגדת לבתך", ובו טקסט של אמא צעירה שמוסרת לבתה דוח רגשי על איך ילדתה (בתה) צריכה להיות כדי לשרוד בעולם". שלמה ארצי כותב: "קראתי והתרגשתי מהשיר. והדבר הבא היה לחפש את הכותבת. ואז גיליתי שהיא ישראלית שמתגוררת בקנדה ושמה מיה טבת דיין". שלמה ארצי הלחין את השיר אך הוא עדיין לא הושמע בציבור.
מבקשת הפעם להקדיש את השיר לענבל, שסיימה תואר שני באורנים, בשעה טובה תוך עבודה רצופה בהובלת ספרות בבית הספר. "כּוֹחֵךְ טָמוּן בָּאַהֲבָה וְיֵשׁ לָךְ לֵב זָהָב". מתפללת לכוחותייך להמשיך את עשיותייך.
אני יודעת שלא כתבתי כבר הרבה זמן, ומודה לכל מי ששאל ודאג מה קורה? ולהיכן נעלמתי. אז נאמר שלקחתי פסק זמן מהכתיבה השוטפת ויושבת עכשיו טיפה לשתף מה היה כאן ומה עוד מתוכנן להיות. האמת שעברה תקופה שהיו בה הרבה התרגשויות, הן מהתערוכה של ניצה פלאנץ שהביאה הרבה אנשים להגיע ולהתבונן בה, נפתחה תערוכה יפה ופורחת 'פלורה פלשתינה' של האמנית נורית גור לביא (קרני) שמציירת את פרחי ארץ ישראל בצבעי מים, ונותנת בהם נשמה מיוחדת.
היה גם ערב השקה לספר האמן של נורית, שבו היא שיתפה בתהליך היצירה שלה לאורך השנים.
אצרתי את התערוכה הארצית של בוגרי מגמות האמנות בחמ"ד שהוצגה במוזיאון לאסירי המחתרות.
היו מפגשי ראש חודש לנשים מהישובים בסביבה. הייתה כאן בגלריה סדרה של מפגשים בקורס שנקרא יומנים ויזואליים. קורס נוסף ייפתח לאחר פסח.
ומבקשת להמליץ לכם על שתי תערוכות שראיתי לאחרונה – תערוכת המפות במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, תערוכה של יצירות אמנות התייחסות למפות הארץ.אחת המפות בתערוכה היא מפת התפוזים של האמן אבנר בר חמא.
והתערוכה הנוספת – שנקראת ז'ה טם במוזיאון העיצוב בחולון של השחקנית רונית אלקבץ, תערוכה מדהימה ומיוחדת מאוד באוצרות שלה ומשתפת באוסף המיוחד של בגדיה, תכשיטיה ומאפשרת הצצה לאישיות מדהימה שהילכה בעולם בענווה. כדאי ללכת בתערוכה עם הדרכה.

השבוע התקיימה סדנה לצוות גיבוש של חברת 'מוטיב הנדסה', לראות את החבורה של הגברים יוצרת הייתה התרגשות גדולה. זו פעם שנייה שהם מגיעים אלי בזכות מנהל החברה וזו חוויה מאתגרת להניע קבוצה לאביב של פריחות.

עוד משהו שמתחדשת בו, יוזמה משותפת של מוזיאון הזורע, הגלריה בבית חנקין מכפר יהושע, הגלריה באורנים והגלריה במרכז ההנצחה בטבעון וגלריה אורייתא – יצרנו מיזם משותף שקראנו לו 'בשביל האמנות' (בשביל הפיזי ובשביל). ביום ראשון ט"ז ניסן, 1.4.18 בין השעות 11.00 ל15.00 אנחנו עורכים פעילויות למשפחות בכל אחד מהאתרים בו זמנית. אשמח מאוד לארח אם אתם מגיעים צפונה. אביב של פריחות.
ומה לפנינו – ערב של זיכרון בסלון יהיה ביום ראשון, ל' ניסן תשע"ח 15.4.18 בשעה 20.00 בביתנו. זו השנה השלישית שאני עורכת ערב כזה.
השנה תתארח הסופרת ענת גרי לנקריף, שכתבה את הספר 'אולי בכל זאת'. זהו סיפור אמיתי הנפתח בתיאור חיי שגרה, נישואים, משפחה וילדים. המניפה נפרשת והמשפחה מתרחבת, אבל בפרוץ מלחמת העולם השנייה הופכים החיים למלאכת הישרדות. המניפה המשפחתית הולכת ומצטמצמת, הפרידה אינה מבוששת לבוא, והחיים מוטחים אל קרקע לא יציבה של מציאות קשה.
היא כותבת על סבתא שלה והוא נוגע בסיפור של סבתא שלי – שתיהן מסלובקיה.
מבקשת לסיים בשיר שנוגע בהתחדשות.
"הקדש עצמך להשגת שלווה
רוקן עצמך משאיפות אחרות
מי שהרבה להתרוקן
יישאר בסוף עם שלווה גדולה
כזה הוא העולם
מליון דברים מופיעים יחד
ומליון דברים נסוגים
הביטו בצמחי הבר
שהנצו לזמן קצר ופרחו בהדר
ואחר כך שבים לנוח באדמה
אני רואה את הדברים עולים
ורואה אותם נעלמים
מחזוריות של לידה ושיבה
יש בה יופי ושלווה"… לאו צה מתוך ספר הטאו, ספר חכמה סינית.
השיר מוקדש לאריה שלי, שחוגג בימים אלה יום הולדת 60. מודים על הזכות הגדולה לעבור מחצית ואני מתפללת עבורו את תפילת הדרך למחצית הבאה. שתהיה בסימן התחדשות.
בזכות הכתיבה עשיתי לי סדר של מחצית….
מאחלת חג שתהיה בו שמחת הלב,  לך ולכל היקרים לך,
מכל הלב, ליאורה