למדתי השנה דבר חשוב. למדתי להמתין. למדתי שלא כל דבר אני מקבלת עליו תשובה מיידית.
למדתי את זה משני דברים. האחד הוא סיפור שרשרת הזהב שלי שנשכחה לה באומן ונתגלתה
רק לאחר 11 יום. אני חושבת שכל סיפור השרשרת היה רק משל. שאלוהים לימד אותי שגם אם
לפעמים דברים נסתרים ממני, יש להם זמן שבו הם מתגלים. והכי חשוב להיות בסבלנות. שלא אדאג.
כשצריך להתגלות זה מתגלה.
השני – קיבלתי מתנה ליום ההולדת, מחברים טובים, כלי מיוחד ששמים בו מים עם סוכר כדי
שהצופיות יוכלו לשתות. תליתי את הכלי על העץ (במקום שאוכל לראות אותן מגיעות לשתות)
והציפורים לא הגיעו. לאחר כמה ימים שאלתי את מנחם למה הן לא מגיעות?
הוא ענה לי זה לוקח זמן.
והמתנתי.
והנה בשבת בצהרים, פתאום הוד שם לב – "אמא, הצופיות הגיעו לשתות".
אני לא יכולה לתאר לכם את ההתרגשות שלי. כל כך שמחתי. והצטערתי שלא יכולתי לצלם במיידית.
אבל הבוקר כבר חיכיתי עם המצלמה ואני משתפת בצילום של הצופיות שמגיעות לשתות.
הן משמחות אותי. הרבה שנים יש לנו קינים של צופיות בגינה, אבל רק עכשיו קיבלתי את הכלי המיוחד
שלהן לשתיה.
צופיות שותות מהמתקן המיוחד, צולם מבעד לחלון גלריה אורייתא
אז אני לומדת שדברים לוקחים זמן, וכדאי להיות בנחת בהמתנה. שיעור של אי ודאות,
לקוות ולא לדעת אם אכן תתקבל תשובה חיובית למשהו שהתפללתי עליו,
ולדעת לקבל את מה שניתן באהבה. "מְבַקֵּשׁת לְגַלּוֹת סוֹד הָאוֹר הַגָּנוּז בְּחִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת."
לכבוד הימים הבאים בחרתי לשתף בסיפור, ובשני שירים, תבחרו מה אתם אוהבים:
רוחות של סליחה / אני לא יודעת מי כתב אבל אהבתי.
מספרים על שני חברים שהלכו יחד במדבר.
במהלך המסע, החל להתעורר בין השניים ויכוח סוער וחבר אחד סטר על לחיו של החבר השני.
החבר שקיבל את הסטירה לא החזיר מכה ולא אמר מילה רעה.
במקום זה הוא הרים מקל וכתב על החול:
היום, החבר הכי טוב שלי סטר לי בפרצוף!
השניים המשיכו במסעם, עד שמצאו נווה מדבר והחליטו לטבול בו.
החבר האחד נכנס למים ושכשך בהם בלי בעיה ואילו החבר השני, שקיבל את הסטירה,
נסחף לאזור של מים עמוקים והחל לטבוע.
חברו מיהר לשחות לעברו ולמשות אותו אל הגדה. לאחר שהתאושש,
חרט החבר על האבן הקרובה:
היום החבר הכי טוב שלי הציל את חיי!
החבר שסטר והציל מטביעה, הסתכל בו בפליאה ושאל:
אחרי שפגעתי בך כתבת בחול ועכשיו אתה חורט על אבן – למה?
הסתכל עליו החבר השני וענה:
כשמישהו פוגע בנו אנחנו צריכים לכתוב את זה על חול כדי שרוחות של סליחה יוכלו למחוק מה שהיה,
אבל כשמשהו טוב קורה או כשמישהו עושה עבורנו דבר נפלא,
עלינו לחרוט זאת באבן כך ששום רוח לא תוכל לטשטש את זה
מי ייתן ונלמד לכתוב את שעל ליבנו בחול ולגלף את אושרנו באבן.
מי ייתן ורוחות של סליחה יוכלו למחוק עקיבות ישנות בחול, ולאפשר לנו לצעוד בבטחה בדרך חדשה.
שיר שכתב שיבי פרומן, (הבן של הרב מנחם פרומן) כשהיה בציון של הבעל שם טוב, בחודש האחרון:
ואז באמצע הלילה
על קבר הבעל שם טוב
אי שם באוקראינה המנוכרת
יוצאת לה תפילה אחת ויחידה
על ילד כורדי
שנסחף אל החוף
וצועק בדממה
את כל מה שסתום בעולם
את כל הרוע
שאין לו שיעור
וסיבה
וכאב עצום
משחזר מילים פשוטות:
"חמול על מעשיך
ותשמח במעשיך
ויאמרו לך חוסיך
בצדקך עמוסיך"
הִטַּהֲרוּת / שולה אפרת ממשמר העמק
וְשׁוּב הַיָּמִים בָּאִים וּמִתְקַצְּרִים
וְהַשָּׁנִים הוֹלְכוֹת וּמִתְאָרְכוֹת,
רַק הַזְּמַן חוֹמֵק כַּחוֹל בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת.
אַתָּה שׁוֹאֵל: לְאָן?
אַתָּה תּוֹהֶה: לְשֵׁם מַה?
מְבַקֵּשׁ לְגַלּוֹת סוֹד הָאוֹר הַגָּנוּז בְּחִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת.
מְעוֹף הַחֲסִידוֹת מְלוֹא-שָׁמַיִם
נֵרוֹת הֶחָצָב הַדּוֹלְקִים עֲלֵי-דֶּרֶךְ,
וְרֵיחַ גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
בְּרוּחַ הָעֶרֶב הַטּוֹפַחַת בֶּחָזֶה קַלּוֹת,
מַשִּׁילִים מֵעָלֶיךָ
אֶת אַחֲרוֹן
הָעֲווֹנוֹת.
שנזכה לימים של סליחה ושל חסד. לחתימה טובה ולחגים שמחים, ליאורה
