למען הגילוי הנאות אספר שאת הפוסט הזה אני מתכננת לכתוב כבר 12 שנים. נכון, תוכלו לומר שלפני 12 שנים עדיין לא כתבתי פוסטים, ואתם צודקים. אבל פתאום במבט לאחור קלטתי שיש לי על מה להודות ממרץ 2004.
אבל כל מה שתכננתי לכתוב וזה באמת בהודיה גדולה התקטן לעומת מה שאני מבקשת להודות עליו מהיום.
ארבע מצוות נחגוג בחג הפורים שיחול, בשבוע הבא. מקרא מגילה, משתה ושמחה, משלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים. בנוסף אנו נוהגים להוסיף את תפילת "על הניסים" בה אנו מודים לה' על הניסים ועל הנפלאות ועל הישועות שעשה לאבותינו.
על אלו ניסים אני מקדימה לכתוב את הפוסט?
על מה אני מודה במהלך 12 השנים האחרונות?
ומה הקשר בין א.ק.ג ל'חוט של חסד'?
ואיך גיליתי השבוע שוב שאני אוהבת את אלוהים.
פוסט אישי ומרגש,
הוד, הבן הצעיר שלנו השתחרר השבוע מפרק השרות שלו בצה"ל. תודה לאל. לא סיפרתי שהוא יצא לחופשת שחרור, חיכיתי מאוד לספר את הדבר כשהוא משוחרר באמת. התודה היא על כך שהוא סיים את הפרק הזה שלם ובריא בגופו ובנפשו. וזה ממש לא מובן מאליו. אבל עוד יותר מכך גדולה ההודאה על כך שפתאום קלטנו שסגרנו פרק של 12 שנים ברצף של שרות צבאי עם ארבעת הבנים שלנו. שיר התגייס במרץ 2004.
עברנו את מלחמת לבנון השנייה, עברנו את עופרת יצוקה, עמוד ענן ואת צוק איתן שבו היו לנו 3 בנים יחד, שם. היינו בשריון, בנח"ל, בהנדסה קרבית ושוב בשריון.
היו הרבה תפילות בשנים הללו וחיכינו מאוד לרגע הזה שנוכל להגיד תודה ענקית לאלוהים על כך שסיימנו את 12 השנים הללו בשלום ובגאווה גדולה מאוד. אנחנו יודעים שזה לא מובן מאליו.
ועל כך רציתי מאוד לכתוב ולשתף אתכם, אבל מעבר למה שכתבתי היה לנו נס גדול השבוע. זהו סיפור על השגחה פרטית גדולה מאוד. אריה, נסע ביום שני בערב מהעבודה לבית הוריו בשוהם על אופנוע. מישהו שנהג ברכב אחר חתך אותו, הוא נעצר בבת אחת ונפל מהאופנוע.
הוא נחבל בצידו השמאלי, קיבל מכה בכתף ובצלעות ושפשופים חזקים, רק ביום שלישי כשהגיע הביתה הבנתי את גודל הכאב של הנפילה הזו, וכדי לבדוק האם הוא שבר משהו החלטנו שניגש בערב למרפאה דחופה בבית החולים האנגלי בנצרת. זו הייתה האופציה הכי קרובה.
בבית החולים עשו לו צילומים ותודה לאל גילו שהוא לא שבר כלום.
אבל גילו שיש לו לחץ דם גבוה ורופא אחד החליט לעשות לו א.ק.ג, וגילה שכנראה היה לו פעם התקף לב. החליטו להשאיר אותו להשגחה בלילה. בבוקר עשו לו אקו לב והחליטו לעשות לו צינתור. וגילו שעורק אחד, הימני, סתום לחלוטין כנראה כבר הרבה שנים והגוף מצא לו דרכים אחרות לספק במקומו דם ועורק שני סתום ב90%.
החליטו לעשות לו סטנט כדי לפתוח את החסימה.
אתם מבינים, הייתה לו תאונה כדי שיגלו את זה.
זה נס גדול.
כי אריה לא היה מגיע לבית חולים בדרך רגילה.
אז אני מהלכת ומודה מאוד על הנס הגדול שקרה לנו.
ובאמת קטונתי מכל החסדים שאלוהים עשה עמנו. כל הזמן ובמיוחד השבוע.
אז אם כתבתי בשבוע שעבר על תחנות במסע החיים שלנו.
השבוע הזה מסמן תחנה חשובה במיוחד עבור כולנו.
שבוע שבין פרשת פקודי שהייתה לבין פרשת ויקרא שתיקרא השבוע.
בשבוע הבא אני אהיה בצום המיצים, כך שמברכת אתכם כבר מעכשיו שיהיה פורים שמח, עם הרבה שמחה בלב, והאמירה שליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר תהיה חלק בלתי נפרד ממגילת חיינו כעם ישראל. כאן ועכשיו. מאחלת לכם שבת שלום,
ליאורה
