סיפור ראשון – בשבוע שעבר העברתי סדנה בנושא 'לך לך' לקבוצת מנחים בחל"ד – חנוך לנער על פי דרכו. אני, ש 'לך לך' מהווה מוטו משמעותי בחיי יודעת עד כמה חשוב בתהליכי מודעות בחיינו להיפרד מדברים שלא מדייקים אותנו. לא נכונים עבורנו במסע חיינו. שלא מאפשרים להיות מי שנועדנו להיות. זה תמיד תהליך לא קל, לעיתים אפילו כואב מאוד שתמיד גם קשור בפרידה. ומי אוהב להיפרד?
סיפור שני – בן של חברים טובים שלנו נפצע בתאונת עבודה. נשברה לו הברך והיד אבל לפחות הוא ניצל וקיבל את חיים במתנה. מכות כואבות שמנטרלות אותו לתקופה די ארוכה.
נקווה שיבריא במהרה.
מכות, עבדות, מצרים,
האם תמיד אנחנו צריכים 'מצרים' על מנת לנוע במסע חיינו?!
'ומי הזיז את הגבינה שלי?
"הפרשה נפתחת בהבטחתו של הבורא: "וארא … והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים". משה מוסר דברים אלה לעם, אבל לא כולם שומעים אליו "מקוצר רוח ומעבודה קשה".
פרעה ממאן לשלח את העם ובהמשך מגיעות שבע מתוך עשר המכות.
במהלך מכת הצפרדעים פרעה מבקש ממשה "הפסקת אש" ובתמורה מבטיח לשלח את בני ישראל אבל לאחר ההפסקה הוא חוזר בו ומסרב לשלחם.
מה אפשר ללמוד מזה היום?
כדי לצאת ממצב של עבדות מנטאלית חייבים לעבור תהליך של זיכוך והפרדה. פרעה ומצרים עוברים את תהליך הזיכוך וההפרדה באופן של מכות אקטיביות. הם לא רואים את המכות אלא סופגים אותן. פרעה ומצרים חוטפים מכות, גם כדי שיבינו מי בעל הבית של העולם, וגם כדי לנטרל את כוח הכישוף החזק שהיה נגוע בכל מצרים. אנו למדים מכך היום כי כדי לצאת ממצבים של "עבדות" בצורה יסודית ונכונה יש לעבור תחילה תהליך של זיכוך והוצאת הרע ואח"כ יש לבנות מחדש את הטוב. פרעה חוטף מכה, מבטיח להתנהג אחרת, אך שוב חוזר למצב התנהגותו הקודם. כמה פעמים קרה לנו שחטפנו מכה כלשהי, הבטחנו לעצמנו שלא נחזור על הטעות אך מצאנו את עצמנו שוב באותה סיטואציה? כמה פעמים ידענו מה לעשות, הכתובת הייתה על הקיר, אך לבסוף התנהגנו אחרת?
לא מעט אנשים נקלעים למצב של "פרעה" ולמצב של "שכחה זמנית". ברגע שנפסקה הבעיה ("וירא פרעה כי חדל המטר והברד") הם חוזרים שוב להתנהג ולהגיע למצבים שהכניסו אותם לבעיה מלכתחילה ("ויוסף לחטוא ויכבד ליבו").
השבוע יש לנו אפשרות להתחסן בפני אותן "מכות מצרים" ולהתחבר לכוח של מחנה ישראל היוצא ממצרים ללא פגע. יש לנו אפשרות לעשות מעשים ולהיות בצד של משה ולא של פרעה. הבחירה בידנו האם להתחבר לכוח של משה והמחנה העברי, או חלילה לכוח של פרעה והמחנה המצרי. יציאת מצרים תופסת מקום מרכזי מאד ביהדות משום שבמימד הנפשי של האדם יציאת מצרים היא תהליך יום-יומי. "מצרים" הם המגבלות, המייצרים והמעצורים שקיימים בכל אדם. עליו ללמוד ליצור בכל יום מחדש "יציאת מצרים" ולאפשר לנשמתו האלוקית להתבטא על פי תכונותיה האמיתיות."
אהבתי ובחרתי להביא כלשונם את הדברים שכתב רפאל כהן (כתב את הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט")
אנחנו נצא בעזרת השם ממצרים בעוד כמה שבתות, אבל בינתיים מצרים מככבת בפרשות שלנו לפחות במחשבה.
שנזכה לצאת מ'מצרים' האישיים שלנו,
שבת ללא מייצרים בנפש, שבת של שלום,
ליאורה
התמונה: צולם במרכז פסגה בצפת.
