למען הגילוי הנאות אתחיל בשמחה אישית. יש לי היום יום הולדת. נולדתי בכ"ו אלול, סמוך לראש השנה ולפרשת ניצבים. זו פרשה שאני מהלכת בה, עומדת ניצבת (כשהיא לבד, לעתים מתפצלת כשהיא מופיעה יחד עם פרשת וילך) כמהות חיי. בין ניצבים ל פרשת וילך. למדתי מחברה לקרוא לימים שבין התאריך הלועזי לעברי – ימי חול המועד. ומאז כך אני נוהגת, השנה זכיתי בשלושה שבועות מה-11.9.16 עד כ"ו אלול. חגגתי. קיבלתי הרבה מתנות שאחת מהן היא הנסיעה לאומן, שעוד מעט ארחיב עליה. ואני מודה.
אביב אחי, שהוא מהקוראים הקבועים שלי, כתב לי שהשנה יום ההולדת הוא בסימן נ"ח. ואכן אני מתפללת שאמצא את הפניות לנוח מדי פעם להתבוננות פנימית. אבל אני מבקשת ביום המיוחד הזה גם להתבונן על הסימן בהיפוך אותיות ח"ן. חן המקום על יושביו, וזו הזדמנות גדולה עבורי להודות ולברך כל אחד מכם, שאתם קוראים אותי, מגיבים לי וגם אם לא – כשאני פוגשת אתכם אתם מספרים לי כמה אתם נהנים לקרוא. אני עומדת היום על 1,700 מכותבים שהתווספו לאורך השנים. לשמחתי אני קולטת היום שאני סוגרת 5 שנים של כתיבה. מתחילה את השנה השישית וזה הפוסט האחרון שאני כותבת לשנה זו.
ניצבים – כמו חצב להתבצר?
מה לניתוח, תפרים, החלמה ופיוס במסע לאומן?
המירוץ למיליון – בין גלגל ענק למבוך?
ומה בחרתי משמעון פרס?
אריה ואני נסענו בשבוע שעבר לאומן. נסענו להתפלל אצל הצדיקים. זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת. הפעם התחלנו בר' נחמן באומן (הניתוח – פירוק מטעני עבר, שחרור), עברנו לר' נתן מברסלב – שהיה תלמידו המובהק של ר' נחמן (התפירה), היינו יומיים במז'יבוש אצל הבעל שם טוב ביום ההולדת שלו ח"י אלול(ההחלמה) וסיימנו את המסע בר' לוי יצחק מברדיצ'ב – שהיה סנגורם של ישראל (הפיוס). זהו מסע רוחני ונפשי לפי שלבים של ריפוי, שחרור והתחדשות.
משתפת בחוויה אחת – בבית מדרשו של הבעל שם טוב, התקיימה חתונה. היינו בטוחים שיהיו חתן וכלה צעירים אך התברר שהגיע זוג, שכבר נשוי 21 שנים, והם לא היו נשואים בחתונה יהודית. והנה בחרו את ח"י אלול ואת בית מדרשו של הבעש"ט כמקום נישואים לפי ההלכה. הגיע הרב הראשי של אוקרינה והגיעו כלי זמרים כדי לנגן להם, ואנחנו שרנו ורקדנו להם. זו הייתה זכות גדולה מאוד. התרגשנו אתם.
אמנם לא רואים את החתן והכלה אבל לפחות משהו מהחוויה, הוספתי אור לצילום כי היה חשוך שם.
וחוויה נוספת הייתה אצל ר' לוי יצחק מברדיצ'ב – שם התפייסנו, עם עצמנו, עם היקרים לנו ובעיקר עם אלה שלא עשינו התפייסות איתם בכברת חיינו. איזו מתנה נהדרת זו.
אני מרגישה בתקופה מאוד לא פשוטה, לצערנו אנחנו עטופים בכאב גדול של חברים וידידים טובים שלנו. אני מבקשת להקדיש להם את הדברים הבאים: השבוע הסתיים המרוץ למיליון. אני אוהבת את התוכנית הזו. נהנית לראות (מהכורסה בפינת המשפחה) את האתגרים העומדים בפני המתמודדים ואת היכולת שלהם לבחור בדרכי ההתמודדות. השבוע, בתוכנית הסיום היו שני מתקנים שהיה עליהם לעבור. האחד היה לטפס על גלגל ענק בגובה 120 מ', והשני היה לעבור במבוך שעשוי מצמחיה. וחשבתי על כך שבעצם חיינו מתהלכים בין גלגל ענק לבין מבוך. לעיתים אנחנו מצליחים להגיע לפסגה גבוהה, מאתגרת ואנחנו מרגישים עליונים ובטוב ועיתים שאני מהלכים בתוך מבוך ואיננו מצליחים למצוא נקודות מוצא. זה קשה כשנוכחים במבוך. גם בטיפוס נדרשים לכוחות רבים ולמיומנויות שמצליחות להתגבר על פחדים רבים. אני מבקשת לאחל לכל אחד שנצליח לצאת בטוב ממבוך חיינו, בבריאות ובשמחה ועם הפחדים שמזמנים לנו האתגרים בחיים – שנצליח להתמודד עם כוחות פיזיים ועם כוחות בנפש. בתפילה גדולה לרפואתם.
וחצבים? אני אוהבת את הצמח הזה. איך הוא בוחר להתבצר במעבה האדמה, מחכה לסיומה של העונה הכי חמה ואז פורץ החוצה. בדיוק בזמן של ניצבים. כשנסעתי עם הנכדים ראינו הרבה חצבים בדרך. סיפרתי להם על אהבתי אז הם אמרו לי: סבתא, הם צמחו לכבוד יום ההולדת שלך.
בחרתי לשתף בדברים היפים שכתבה סיון רהב מאיר על החיבור בין הפרשה לסיום השנה:
"איך אנחנו מגיעים לשנה החדשה? הפרשנים מחברים בין פרשת "ניצבים" – הפרשה האחרונה שנקרא בתורה בשנת תשע"ו – לבין סופה של השנה. כך נפתחת פרשת השבוע: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ". לכאורה מתוארת כאן אחדות של כל העם שניצב ביחד לשמוע את דברי התורה מפיו של משה: המנהיגים והראשים והזקנים, יחד עם חוטבי העצים ושואבי המים. גם האליטה וגם העמך. גם הגרבוזים וגם מנשקי המזוזות. זה נכון, אבל פרשנות עמוקה יותר טוענת שמדובר לא רק בכל חלקי האומה, אלא גם בכל חלקי הנפש שלנו. עכשיו תקראו שוב את הפסוק: אנחנו ניצבים מול השנה החדשה עם כל הרגעים שעברנו בשנה שחלפה, גם הרגעים המוצלחים שבהם היינו "ראשיכם ושבטיכם", וגם הרגעים שנראו לנו פחות מוצלחים, ובהם היינו "חוטב עציך ושואב מימיך". גם עם הניצחונות וגם עם הפאשלות. בספר "נתיבות שלום" מוסבר כיצד בחודש אלול אנחנו אוספים את כל המצבים האלה, מתבוננים בהם לאחור, חושבים, מסיקים מסקנות, מתעודדים, ובגלל ולמרות כל מה שעברנו – אנחנו "ניצבים לפני ה' אלוקיכם" בתפילה לשנה טובה.
ומה בחרתי משמעון פרס?!
כשנשאל מה ההישג הכי גדול בחייו – "מה שאעשה מחר".
תבחרו לעצמכם מה תעשו מחר. הבחירה בידכם.
מאחלת שתבחרו לעשות טוב, שתבחרו להיות בשמחה ושתצליחו בכל שתבחרו.
מי ייתן ותזכו לימים של סליחה, ימים חן וחסד,
שנה טובה ומתוקה,
ליאורה
בצילום – מצרפת את כרטיס הברכה שלי לראש השנה תשע"ז
