אחרי החגים יתחדש הכול…והנה חוזרת לכתוב, מחדש.
למען הגילוי הנאות אכתוב שמיד לאחר שכתבתי את הפוסט האחרון, ערב יום כיפור, חוויתי טלטלה מאוד גדולה כששמעתי על האסון של משפחת גרינפלד בגיאורגיה. כבר כששמעתי בחדשות כאבתי מאוד על המחשבה ששני ילדים ממשפחה אחת נלקחים לעולם של אמת. אבל כשהגעתי לבית הכנסת לתפילת כל נדרי וגיליתי שהם הנכדים של חברתי מרתה פורת ממצפה נטופה אני מודה שפשוט נשברתי. ארבעה ימים בכיתי ברצף, הייתי בלוויה קורעת הלב הזו ואני כל הזמן מתפללת לרפואתה השלמה של נעה רחל בת מרתה. לרפואת הגוף והנפש. שלה ושל כל הסובבים במשפחה שלהם.
לא מפסיקה לבקש רחמים, עלינו ועל כל מי שזקוק.
ובימים האלה היה בהם גם הרבה טוב.
היה את חג סוכות שיש בו שמחה, שלומדים לשמוח כל פעם מחדש וששום דבר לא מובן מאליו.
לומדים לקבל הגנות גם בארעיות הסוכה שמונחת לה עם קירות מתנפנפים ברוח, מרגישים את מזג האוויר ללא מזגנים למיניהם.
איך הסוכה שלנו הפכה להיות גלריה לכרזות לזכרם של נעמה ואיתם הנקין ?
מהו ל"ב הדברים?
עם איזה משוררת אני מתחילה מבראשית?
ולמה אני מהלכת השבוע עם 'חזק ואמץ'?
אני מודה שאני אוהבת את שמחת תורה. השנה במיוחד התרגשתי. אני נוהגת לעלות לתורה במניין נפרד של נשים שעולות וחלקן גם קוראות בתורה, והשנה עליתי יחד עם הנכדה שלי והקדשתי לה את ברכות התורה לכבוד בת המצווה שלה שתהיה בעוד חודש. אוהבת לשמוח בתורה ואוהבת שכל שנה מחדש אנחנו מתחילים ללמוד בה שוב. האות האחרונה של המילה שמסיימת את ספר דברים היא ל' (ישראל) והאות הראשונה של המילה שפותחת את ספר בראשית היא ב' (בראשית). כל שמתקבלת המילה לב. ובעיני זה לב הדברים כולם, מיד כשמסיימים מתחילים שוב כביכול נכתבת התורה כחטיבה אחת שלמה. הרבה פעמים נשאלת השאלה אם למדנו למה עלינו לחזור על כך שוב? אבל זו בדיוק הנקודה של הלימוד – שאנחנו כבר גדלנו בשנה, עברנו בה כברת דרך ואנחנו מתחילים להתבונן על תורת החיים שנפגוש השנה שוב מבראשית ועד וזאת הברכה.
ומה הברכה המשמעותית שאני בחרתי לקבל השנה – בסיום ספר דברים עולה משה על הר נבו ומסיים את חייו. ויהושע מקבלת את תפקידו כמנהיג הבא של עם ישראל. שני דברים מרגשים אותי בסיפור העברת המנהיגות – האחד, שמשה סומך את ידיו על יהושע ונותן לו את ברכתו כמנהיג הבא, כמה תעצומות נפש נדרשים ממנהיג לתת את ברכתו למי שינהיג אחריו.
והדבר השני, שמשה אומר לו חזק ואמץ. כך גם אלוהים אומר ליהושע בתחילת דרכו – … כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם-מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ: חֲזַק וֶאֱמַץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת-הָעָם הַזֶּה אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם: רַק- חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל-תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר- הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל-תַּעֲרֹץ וְאַל-תֵּחָת כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: (יהושע א')
הרגשתי שהמילים האלה של חזק ואמץ נאמרות גם לי על רגישות הלב שחוויתי בינות החגים השנה, עם משפחות גרינפלד ופורת, עם משפחת פישר על גלעד, עם משפחת שהם על נדב שהיה באסון בנפאל, ועם משפחות הנקין וערמוני על נעמה ואיתם.
ובחרתי השנה להדפיס כרזות שנעשו על ידי חברות גרפיקאיות של נעמה לכבודם ולזכרם. הכרזות הועלו לפייסבוק תחת השם אגודה אחת, ואני בחרתי מתוכם 11 כרזות, הדפסתי בבית דפוס ותליתי כתערוכה בסוכה. את נעמה עצמה לא הכרתי, היינו שותפות בקבוצה שנקראת 'דתיות עסקיות מדברות' בפייסבוק, ונעמה הייתה פעילה מאוד בקבוצה.
מימין לשמאל: ורד ארזי, הגר אשחר ניר, נטע סיטון, שני בסן, שרון גולן
ועם איזה שיר אני מתחילה מבראשית?
עם שיר שאני מאוד אוהבת, שלשמחתי נזכרתי בו כשחיפשתי משהו אחר.
את השיר כתבה רבקה מרים.
בראשית ברא אלוקים
את השמים שבעצם אינם
ואת האדמה שרוצה לגעת.
בראשית ברא אלוקים חוטים מתוחים ביניהם
בין השמים שבעצם אינם
ובין האדמה המשוועת.
ואת האדם הוא יצר
שהאיש הוא תפילה והוא חוט נוגע במה שאיננו
במגע של רוך ודקות.
ואני מאחלת שנזכה תמיד להתחיל מבראשית,
בתפילה ובמגע של רוך ורכות,
שבת שלום,
ליאורה
צילום הגשם בעמק יזרעאל הוא של ניסים זמיר.
