שני דברים קרו בשבוע שחלף מאז הכתיבה שלי – האחד, שזכיתי לעשות יום כיף עם חברה טובה שלי. למה אני מציינת את זה? כי כבר הרבה זמן שאנחנו מתכננות וסוף סוף הצלחנו. היינו בעכו העתיקה, ראינו את אמנות הבנייה המדהימה שעומדת על תילה כל כך הרבה שנים. אני מודה שזה מפעים אותי. איך מבנים שנבנו בלי כל המנופים, הטרקטורים, מערבלי הבטון והם נבנים עם עוצמה ויופי מצליחים לשרוד כל כך הרבה שנים. לעומת מבנים שנבנים בימינו וקורסים? ראינו תערוכות אמנות וסיימנו בהתבוננות בשקיעה בים. הצילום המצורף הוא הנצחה של רגע אהוב במיוחד עלי. נכון ששקיעות וזריחות הן קיטש אבל עבורי המקום והזמן נתנו בי אופק וזיכרונות נעורים.
מה הדבר השני?
מה להתכנסות על הגג ולהתחדשות?
ומה לאמנית רות קסטנבאום בן דב עם כי תצא?
הדבר השני – העברתי לימוד בשבת אחר הצהרים לקבוצת נשים שנפגשת אחת לחודש. דיברנו על התחדשות ועל כך שארבעים הימים מראש חודש אלול ועד יוכ"פ הם ימי התחדשות לאדם מישראל, שכל זמן שיש בו התחדשות בעולם זה פועל גם על התחדשות בנפש, ולכן הזמן הזה מוכשר ומסוגל להתחדש כברייה חדשה, ולהתעלות מעל הטבעיות ותכונת הנפש הרעה שבקרבו (הנתיבות שלום)
הפרשה שלנו, פרשת כי תצא, מתחילה במילים: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל איְבֶיך, וּנְתָנוֹ ה' אֱלהֶיך בְּיָדֶיך" |(כ"א , י') – הצדיק רבי מנחם מנדיל מקוצק היה אומר, לא בכדי נאמר בכתוב "כי תצא למלחמה על אויביך", כי ההצלחה במלחמה תלויה ביוזמה שאתה מגלה וביכולתך לצאת אל האויב ולהכותו על האדמה שלו. ככל שאתה יוזם ואינך יושב בחיבוק ידיים מרובים הסיכויים שיקויים בך הפסוק "ונתנו ה' אלוהיך בידך". הוא הדין במלחמה שאדם מנהל יום יום כנגד התכונות וההרגלים הרעים שלו. ככל שלא ניתן לתכונות הרעות ולהרגלים דריסת רגל אצלנו, יהיה לנו קל להתגבר עליהם…
הדברים הזכירו לי את הסרט המדובר שעוד לא ראיתי אבל אמרו שהוא מדהים: גרשו את השטן בחזרה לגיהנום. הסרט מספר כשקרבות מלחמת האזרחים התקרבו לבירה מונרוביה, אלפי נשים, נוצריות ומוסלמיות, יצרו מכשול צר אך איתן בין הכוחות הנלחמים.
באירוע בלתי נשכח אחד, הנשים התבצרו במקום בו התקיימו שיחות בלתי רציניות בין הצדדים בגאנה, וסרבו לזוז מהמקום עד שיושג הסכם שלום.
כשהן חמושות בחולצות לבנות ובאמונה במעשיהן, נשות ליבריה הכניעו את אלו שהפכו את המדינה לגהינום עלי אדמות. ההפגנות שלהן גרמו לגירוש של הדיקטטור ולהעלאת נשיאה אישה ראשונה לשלטון- אלן ג'ונסון סירליף. בשבוע הבא תהיה הקרנה של הסרט בשמשית.
השבוע העברתי סדנה במסגרת הקורס 'צדק צדק תרדוף' לסטודנטיות שנה ג' במכללת שאנן. הסדנה שלי עסקה בנושא מקומם של גבולות. חוק/גבול מול חופש. תרגמנו את המוטיבים לצורה ולצבע. והבאתי להן קטע שלקוח מתוך דברים שנכתבו במכון לחנוך דמוקרטי והיוו עבורי השראה לתהליך הסדנאי:
"נניח שאקח קבוצת אנשים אל גג בניין גבוה ללא מעקה. יהיו שם מחשבים, פינות יצירה, שולחנות עבודה ועוד אפשרויות פעילות רבות. ואז אומר להם שהם חופשיים לפעול כרצונם.
האם הם ינצלו את החופש, את האפשרות ליצור? – כנראה שלא.
מן הסתם הם יצטופפו במרכז הגג ויתמקדו בעובדה שאין מעקה. מדי פעם חלק מהם יתקרבו אל הקצה כדי לראות את הגובה ולאמוד את אפשרות הנפילה.
עכשיו, בואו נחשוב על אותם אנשים על אותו גג, אך הפעם עם מעקה בטוח ויציב.
דווקא אז, הם לא יקדישו למעקה כל מחשבה אלא ינועו בחופשיות על הגג ויפעלו כרצונם.
הגבולות, שמרבים כל-כך לדון בהם ולדאוג לקיומם, הם כמו אותו מעקה. בהעדרם, אין אפשרות לפעול. אך כאשר הם קיימים, ברורים ומוסכמים, שוב אין צורך לחשוב עליהם או לייחס להם חשיבות.." . אהבתי מאוד את הדימוי של הגג, ונזכרתי בו בהקשר שהוא מופיע בפרשה שלנו השבת. בפרשה ממשיכים בפירוט החוקים והכללים הניתנים לעם ישראל לקראת כניסתו לארץ, אחת המצוות שמופיעה בה היא המצווה לשים מעקה בגג הבית: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ. וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (כב, ח). אדם שבונה בית חדש, חייב לבנות על גג ביתו מעקה, כדי שמי שעולה לגג לא ייפול ממנו ויפגע. זו מצווה שדורשת מהאדם לקחת אחריות על ביתו.
מעקה/ גבול / חוק כל אלה באים להגן עלינו כדי שנוכל לנוע בתוכם בחופשיות. לא תמיד זה קל.
אחת השאלות שעלתה בסדנה במה היה לך קל יותר – בגבולות ובחוקים או ליצור חופש.
מה דעתכם?
בחרתי לשתף גם ביצירה של רות קסטנבאום בן דב, שיצרה במסגרת התערוכה של האמניות עם הפרשנות על פרשות השבוע (תערוכה שהייתה במתחם התחנה במסגרת הבינאלה לאמנות יהודית עכשווית לפני שנה)- על פרשת כי תצא. היא בחרה ליצור על פרשת כי תצא העוסקת בדיני מלחמה כאמא לשלושה בנים בצבא.
ניתן לקרוא מעבר בקישור כי תצא רות קסטנבאום בן דב
ולמה כי תצא למרחב הלב?
אני ממליצה לקבוע ימי כיף כאלה בשנה כי הם מפנים מרחב בלב ואפשר להישען על המרחב הזה בשמחה, אבל צריך לצאת לצורך העניין ולתת פניות לנפש.
ואנחנו יוצאים בשבוע הבא לאומן לכבוד ח"י אלול שזהו יום הולדתו של הבעל שם טוב, אחזור לכתוב בעוד שבועיים. אגב, אם אתם מבקשים שאתפלל על מישהו, כתבו לי במייל.
שבת שלום,
ליאורה
