את המשפט היפה הזה פגשתי השבוע כתוב על מדרגות בתוך בית ספר יסודי 'אורות' בבית שמש. הגעתי לבית הספר להעביר סדנה אישית למנהלת בית הספר ולחברותיה. המנהלת, פרחיה נחמני, שחוותה אתי כבר כמה וכמה סדנאות, לקחה אותי לסיבוב בבית הספר כדי להראות לי את העיצובים החדשים שהם עשו. איזה בית ספר אסתטי ויפה. ובחודשים האחרונים אחת האמהות שהיא מעצבת פנים במקצועה לקחה על עצמה לשנות כמה פינות בבית הספר. נהניתי מאוד לראות את השינויים היפים ומרחיבי הדעת, ואין ספק שזוכים הלומדים וגם חדר המורים השתנה.
הפתגם שמופיע בכותרת הופיע כאחד מהפתגמים היפים על המדרגות.
מה בין יופי, מקום אסתטי ללמוד בו ובניית המשכן שמופיעה בפרשה שלנו?
מה הקשר לנורית גלרון?
ואיך כל אלה מתכתבים עם חודש אדר?
הפרשה שלנו עוסקת בהקמת המשכן. אני אוהבת את הפרשה הזו, יש בה אמנות, אמנים, יש בה חומרים מדהימים ליצירה. זהב, כסף נחושת, שש מושזר ותכלת וארגמן ותולעת שני עורות וצבעים שונים, אבנים טובות בשמים ושמן. הרבה יופי ואסתטיקה יש במשכן הזה. אחד הביטויים המשמעותיים שמופיעים בפרשה הוא 'ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם'. משכן ושכינה הם דימויים שמאוד מדברים אלי. לא שאני יודעת להגדיר שכינה מהי, אך האמונה שלי ש 'בלבבי משכן אבנה'. עלינו לבנות משכן בלבבות. תמיד אמרתי שזו היהדות. לבנות משכן. לעומת כל הכנסיות שכל הזמן ניסו בגובהם להראות את אפסות האדם. אנחנו בונים משכן בלב כדי לאפשר לשכינה להיכנס.
המשכן נבנה מתרומות. כולם התנדבו לתרום. וחשבתי כמה יפה ההירתמות הזו. שכל אחד ואחת רצה שיהיה לו במשכן הזה חלק. כשתורמים נתרמים. והירתמות לראות מעבר למחיצת חייך ולתת למען מישהו או משהו שהוא משמעותי זו כבר תחילת בנייה של משכן. הפירוט הרב שמציינת התורה והעשייה הרבה של בני ישראל בבניית המשכן, מלמדים אותנו שכדי לבנות משכן פנימי יש לעשות מעשים רבים.
שמעתי פעם הרצאה של ד"ר נדין שנקר, תלמידת חכם גדולה, שאמרה משהו מאוד יפה על המשכן. היא תרגמה את המילים 'אוהל מועד' שנאמרו על המשכן – לאנגלית כ Space Time . חלל בזמן. המשכן שנבנה במדבר ליווה את בני ישראל במדבר. המקדש נבנה בירושלים, אבל במדבר ליווה אותם המשכן. וזה כל כך יפה בעיני – חלל בזמן. מייצג שני מימדים. גם מקום וגם נע בזמן. והמשכן הזה פשוט מאפשר, יוצר מרחב לנפש, לעבודת השם ממקום פנימי ועמוק. והכי חשוב לא סטטי. הוא חלל דינמי.
בדיוק היום הסתיימו להם שני ימי ראש חודש אדר א'. והנושא שעשיתי עליו סדנה לפרחיה וחברותיה היה על חמה ולבנה. על משמעות קדוש החודש על פי הלבנה שמלמדת אותנו את הגילוי וההסתר ואת השינויים שמתרחשים בה במהלך החודש. דינמיות היא מילת מפתח עבורי בעבודת השם.
היום, תוך כדי נסיעה, שמעתי שיר חדש ששרה נורית גלרון והשיר נקרא מי בלבבך, בחרתי להביא את מילותיו היות והרגשתי שהמילים מתכתבות עם 'בלבבי משכן אבנה'. אם תלחצו על הקישור בכחול בכותרת השיר תוכלו לשמוע את השיר.
מי בלבבך
נורית גלרון
מילים: שגיא הרשקו
לחן: עינן פרל
מי יגור באוהלך?
מי ישכון בהר קודשך?
מי יהיה לנגד עיניך?
מי, מי בלבבך?
מי יסוב מול חומות ביתך?
מי יפול פתח משכנך?
מי תסתיר ממנו פניך?
מי, מי בלבבך?
שמש תכה בדרכים על ראשי ההולכים
מי, מי בצלך ילך באשר ילך?
חושך יירד על שבילים ונהיה לתועים
מי, מי לאורך ילך? מי בלבבך?
ולכבוד חודש אדר –
בחודש אדר אנו נחשפים לגילוי אור גדול, ומקבלים כוחות מיוחדים .
מכאן דברי חכמינו: “אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.“
לכן, “משנכנס אדר מרבין בשמחה”,
משמע מרבים בכל הדברים הטובים והחיוביים והכל בשמחה
ועל ידי כך ניתן לשנות מצבים משלילה לחיוב.
השנה זו שנה מעוברת, בה יש שני אדרים. אדר א’ ואדר ב’.
משמע שזוכים אנו ל- 60 יום של אדר, ו…60 יום של שמחה גדולה, שבכוחה לבטל
כל אפשרות של עצבות.
כל דבר שאינו משמח פשוט ‘בטל בשישים’.
לכן, יש לתפוס הזדמנות זו בשתי ידיים חזק, כי היא חוזרת על עצמה רק פעם בשנה.
אכן ראש חודש, הינו יום שמח במיוחד לנשים… ראש חודש,
זו הזדמנות לעצור, לנשום, לקחת "פסק זמן", להתחדש!
אחד הדברים הכי משמחים, זה כשאנחנו עושים טוב לאחר, ממקום טוב אצלנו, ואז טוב לנו טוב לאחר וזה מעגל שמזין את עצמו בשמחה גדולה, (בתודה לאפרת אלתר)
שנזכה לחודש מבורך בשמחה ובטוב,
שנזכה תמיד לתת בשמחה,
שבת שלום,
ליאורה
