הימים ימי קיץ, נופי הארץ ממשיכים להיות יפים במיוחד – מראות שנראים בדרך בין הושעיה לתל השומר, מראות של שדות קצורים. זרעי קיץ.
אני מודה שאני אוהבת את הארץ ונהנית להתבונן עליה ועל אף שהדרך חוזרת על עצמה בחודשיים האחרונים בכל נסיעה היא נדמית מעט שונה.
מה בין הנוף שנראה כלפי חוץ לנוף הפנימי?
מי נפל על הפנים?
ומה בין באר, נחש והסמל של בית חולים תל השומר?
וכי נחש מרפא?
לפני כחודשיים, ראש חודש אייר, ערכתי בגלריה ערב של זיכרון בסלון עם ניצולת אושוויץ שרה קריב, בת 93 מקיבוץ רמת דוד. שרה שיתפה את כל הנוכחים בסיפור המרגש שלה. כולנו הקשבנו והתרגשנו לשמוע אותה מדברת על כך שהיא עדיין עובדת כל יום במתפרה בקיבוץ, שחשוב לה שנספר גם הלאה על השואה והיא גם שיתפה בשמחה על בנה היחיד שחי בארצות הברית ויש לה ממנו 3 נכדים. בשבת לפני שבועיים בנה, צפריר, נפטר באופן פתאומי מדום לב. ואני מהלכת מאז עם כל כך הרבה שאלות שאין לי עליהם תשובות ובעיקר עם כאב לב גדול מאוד על הלב השבור שהיא חווה מאז. הפרשה היא פרשת חוקת. היא באה ללמד אותנו שיש מצוות שעלינו לקיים והם בבחינת חוק גם אם איננו מבינים את מהותם. כך אני מרגישה גם כשאני מתוודעת למציאות כואבת שאיננה מובנת. אבל מבקשת לגעת מתוך הכאב – בריפוי.
שני דברים מתרחשים השבוע בפרשה שלנו שנוגעים בריפוי.
האחד – מכיוון שמלך אדום לא הרשה ליהודים לעבור דרך ארצו היה עליהם לנקוט בדרך עקיפה הארוכה יותר. היהודים מתעייפים בשל טורח הדרך ומתלוננים על האלוקים ועל משה. כעונש על תלונתם שולח האלוקים נחשים הנושכים והורגים רבים מבני-ישראל.
לאחר שהם מתחרטים על מעשיהם ומבקשים ממשה לבקש מהאלוקים להסיר את הנחשים מהם, יוצר משה בפקודת האלוקים נחש נחושת ומניח אותו במקום גבוה. כאשר אדם ננשך על-ידי הנחשים הוא מביט למעלה אל נחש הנחושת, נזכר בבורא העולם ומתרפא.
כאמור, הנחש הפך להיות סמלם של ארגוני רפואה רבים (כולל הסמל של המרכז הרפואי על שם חיים שיבא).
חשוב שנזכור כאשר אנו הולכים לרופא כי כמו הנחש, גם הרופא הוא רק שליח של בורא העולם להביא מזור לכל חולי, אך רק בורא העולם הוא זה שבידו נתונים מפתחות הבריאות.
והשני – מסופר בפרשה שלנו על פטירתה של מרים הנביאה והפסקה באספקת המים. הצמידות בין שני האירועים הביאה את חז"ל לדרשה שאספקת המים לעם ישראל במדבר הייתה בזכותה של מרים: "רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר: "ותמת שם מרים" וכתיב בתריה [אחרי כן] "ולא היה מים לעדה".
הבאר ליוותה את עם ישראל בנדודיהם במדבר. אך מה עלה בגורלה? חז"ל דרשו בעקבות אחד הפסוקים של שירת הבאר שמופיעים בפרשה שבארה של מרים נמצא בטבריה, בים כנרת. המסורת ייחסה לבאר כוחות ריפוי מיוחדות: המדרש מספר שנשים היו נוהגות לרדת במוצאי שבתות ומחזרות על כל בארות ועל כל מעינות. וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו המים וישתה, אפילו כל גופו מוכה שחין, מיד נרפא.
ומי נפל על הפנים? אני. סוף סוף פיניתי זמן לשטוף את הרכב, החניתי אותו כדי שישטפו אותו גם מבפנים ולא שמתי לב לכתם שמן שכפי הנראה דרכתי עליו. החלקתי ובאמת נפלתי על הפנים. המראה לא משהו. אבל תודה לאל לא שברתי כלום. לא את האף, לא את השיניים וגם לא את המשקפיים. הפנים הולכות ומתרפאות.
הנוף החיצוני שניבט מהחלון בדרכים מראה מבט של יובש וחום, הירוק כבר לא ירוק אלא יותר חום/זהוב ואני מודה שכל אלה הם בבחינת דימוי לתחושות של הנוף הפנימי שאני מלווה בו בחודשיים האחרונים. כמה מהאנשים יקרים לי כואבים ונמצאים במסע של תהליך ריפוי. אני מבקשת להתפלל עליהם שכברת הדרך שהם חווים תהיה לריפוי מלא ואין ספק שהם נושאים ליבם ועיניהם לבורא עולם ולרופאים שיהיו שליחים נאמנים ושיביאו אותם לסוף המסע בריאים בגופם ובנפשם.
מבקשת לסיים בשיר:
יָמֵינוּ\ שרית שמיר
כָּל שֶׁאָדָם צָרִיךְ
שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ שְׁקֵטָה
וּצְרָכָיו מְסֻפָּקִים
שֶׁבְּרִיאוּתוֹ תְּהֵא מְאַפְשֶׁרֶת תְּנוּעָה
וּסְפִירַת נְשִׁימוֹת תַּקִּינָה
שֶׁבִּטָּחוֹן יֻנַּח כְּאוֹצָר
עַל מִפְתַּן לִבּוֹ
וְשֶׁמַּפְתֵּחַ אִישִׁיּוּתוֹ יִטָּמֵן כְּמַטְמוֹן
פַּעַם אַחַת לְפָחוֹת
בְּיָדַיִם שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ.
שנזכה לחודש מבורך בטוב
ולשבת של שלום,
ליאורה
