כבר כמה שבועות שלא כתבתי. בפרשת ויצא יצאנו אריה ואני לסדנה של צום מיצים שנמשכה שבוע ימים.
הייתה לנו סדנה מדהימה.
העברתי בה ביחד עם לני, חברה טובה סדנה מנדלות של אור.
היה מקסים.
חזרנו בריאים בגוף ובנפש.
חזרנו לפרשת וישלח יחד עם ד"ר גבריאל קזנס שהוא הרופא שמגיע מארה"ב ומוביל את הצום בארץ. לשמחתנו הוא התארח בביתנו במשך השבוע האחרון עד היום בבוקר. הוא חיפש מקום שקט לכתוב את ספר תולדות חייו ובחר בביתנו בהושעיה. והנה, אנחנו כבר מגיעים לפרשת וישב, וסוף סוף אני יכולה לומר שהחודש האחרון על כל מסעותיו הסתיים.
זה היה בהחלט חודש מאתגר כשכל מסע שחוויתי היו בו עוצמות מיוחדות. על מסע האמהות המיוחד שהייתה בו תחושה של שותפות לתיקון עולם כבר כתבתי, וגם חווית הצום היא חוויה של מסע בגוף בנפש ובנשמה. חוויה של השלה, של ניקוי ושל קבלת אנרגיות חדשות. היינו 90 איש בצום, באלמוג ליד ים המלח, ודווקא מהמקום הנמוך בעולם מתחילים לצמוח מחדש.
בדיוק עכשיו תוך כדי כתיבה הגיע אלי כיתוב שאני בוחרת לשתף בו:
"שים לב למחשבות שלך,
הן הופכות להיות מילים.
שים לב למילים שלך
הן הופכות להיות מעשים.
שים לב למעשים שלך,
הם הופכים להיות הרגלים.
שים לב להרגלים שלך,
הם הופכים להיות האופי.
שים לב לאופי שלך,
הוא הופך להיות גורל."
חלוקות הדעות למי מיוחסים האמירות הללו, יש שאומרים למהטמה גנדי ויש שאומרים למרגרט ת'אצ'ר ויש אומרים שזה לקוח מהמשנה/תלמוד.
בכל אופן אני חשבתי על כך בהקשר של הצום שחווינו. כמה משמעותי לשנות הרגלים שהם לא ראויים עבורנו. כמה התזונה משפיעה על הנשמה שלנו. וכמה המחשבות לעיתים מובילות אותנו לסרט חיינו.
וגם האמירות הללו הובילו אותי למחשבות הנוגעות בפרשת השבוע 'וישב' שבה יעקב
מפלה את יוסף מאחיו באהבתו הגדולה אליו, וכמה יוסף משפיע על יחסיו עם אחיו בעקבות החלומות שהוא חולם, ואיך המילים בסיפור התנכ"י מובילות את המעשים לאחר מכן עם אחיו שמחליטים לזרוק אותו לבור ולהלך 20 שנה בעולם בלי לשוחח על כך עם אף אחד. לא ביניהם וגם לא לגלות את הדבר לאביהם. ואיך האופי של יוסף ומעשיו מובילים את גורלו להצליח לצאת מבית האסורים במצרים ולהעפיל בסולם עד היותו משנה למלך מצרים.
אז בואו נקדיש לעצמנו זמן להתייחס לעצמנו, למשפחתנו ולכל הסובבים אותנו כבית מקדש וניתן את הדעת על המחשבות שיהיו טובות שיובילו למילים טובות ולמעשים טובים ולהרגלים טובים ושבכך נשנה את גורלנו.
והנה אנחנו עומדים לפני חג החנוכה וייתכן שאת הדברים כבר כתבתי לכם אבל אני מאוד מאוד אוהבת את הקטע הבא וכותבת לכם אותו עם הרבה אהבה.
רחל נעמי רמן היא רופאה בארה"ב והיא גם מטפלת גוף ונפש. היא כתבה את הספר 'ברכות סבי'. סבא שלה היה רב אורתודוכסי של קהילה ברוסיה לפני כ100 שנה. הוא היגר עם הקהילה שלו לארה"ב לפני פרוץ הפוגרומים. הוא נפטר כשהיא הייתה בת 7 . כל יום לאחר הגן או ביה"ס היא הייתה מבלה בביתו עד שהוריה היו חוזרים הביתה.
את הספר 'ברכות סבי' היא כתבה בהשראת התובנות שיש לה מסבא שלה. הפרק שנכתב על חנוכה נקרא 'תבונה'. היא מספרת בו איך סבא שלה הדליק אתה את נרות החנוכה ערב לאחר ערב. הוא מספר לה שחנוכה הוא זמן של חשכה כי הימים מתקצרים והלילות ארוכים, ואנשים מספרים זה לזה סיפורים על חושך ואור בתקופה זו של השנה.
כשהם מדליקים את הנר הראשון סבא שלה פותח את התנ"ך ומספר לה שהסיפור על חושך ואור מתחיל מבראשית. הוא מקריא לה את הפסוקים הראשונים ואומר לה: "ככה התחיל העולם נשומל'ה, החיים וכל ברכותיהם התחילו עם מתנת האור של אלוהים".
הם מדליקים יחד נר אחר נר עד ליום השמיני.
היא יושבת ומתבוננת בנרות הדולקים ואומרת לו: " זה יפהפה סבא"
ואז הוא עונה לה:
"אה, כן, אמר סבא שלי, אבל המנורה של אלוהים היא אפילו יפה יותר, נשומהל'ה.
המנורה של אלוהים עשויה מבני אדם ולא מנרות…
הסיפור של חנוכה מספר שאור האלוהים דולק בחשכה אפילו ללא שמן, ואכן זה כך,
זהו אחד הניסים של האור.
אבל יש עוד. בכולנו יש מקור של אור. כך אלוהים ברא אותנו.
כאשר אלוהים אמר 'ויהי אור!' הוא מדבר אלינו באופן אישי, נשומהל'ה.
הוא אומר לנו מה אפשרי, איך נוכל לבחור את דרך חיינו.
אבל נר אחד לא מפיץ הרבה אור בחשכה.
אלוהים לא רק נתן לנו הזדמנות לשאת את האור,
הוא נתן לנו יכולת לשלהב ולחזק את האור זה בזה, להעביר את האור.
וזו הדרך שבה אור האלוהים יאיר בעולם לנצח."
(מתוך הפרק 'תבונה' שכתבה רחל נעמי רמן, בספרה 'ברכות סבי').
שנזכה להדליק הרבה אורות בלבבות,
שבת שלום וחנוכה מואר,
שלכם, ליאורה
