אם אתם שואלים אותי האם יש צורך ב'יום האישה הבינלאומי' אומר לכם מיד שלא. אין צורך ביום מיוחד כזה, כדאי שנשים תהלכנה בעולם עם עמוד שדרה אישי וחזק ועוצמתי משל עצמן. יום יום.

מה בין יום האישה לחותם מבית ראשון?
מי ידעה "רק על עצמי לספר ידעתי" (לא רחל)?
למי היה יום הולדת,
ומה הקשר למסעות?

בדיוק השבוע, יום לפני יום האישה, פרסמו את ההודעה על מציאת חותם נדיר בן 2,500 שנה עם שם אישה בעברית בירושלים. חותם מימי הבית הראשון הנושא את השם "עליהנה בת גאל",
נחשף בחפירות רשות העתיקות בחניון גבעתי שבעיר דוד.
אישה חזקה, גרסת בית ראשון: מי היו עליהנה בת גאל וסעריהו בן שבניהו? שני חותמות נושאי שמות עבריים נחשפו בתוך מבנה רחב ידיים מימי הבית הראשון
בחפירות רשות העתיקות בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן הלאומי סובב חומות ירושלים. "מציאת חותמות נושאי שמות עבריים מתקופת בית ראשון היא לא דבר שבשגרה,
ומציאת חותם שהיה שייך לאישה, היא דבר נדיר עוד יותר", אומרים החוקרים.
מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, מסבירים ש"חותמות אישיים, כמו אלה של עליהנה וסעריהו, שימשו לחתימה על מסמכים, ופעמים רבות שובצו כחלק מטבעת שנשאו איתם בעליהם.
בעת העתיקה, הם ציינו את זהותם, ייחוסם ומעמדם של בעלי החותם".
לדברי ד"ר חגי משגב מהאוניברסיטה העברית בירושלים, "חותמות שהיו שייכים לנשים, מהווים אחוזים בודדים מכלל החותמות שנמצאו.
זאת, בשל מעמדן הכלכלי שהיה נחות בדרך כלל, לבד ממקרים יוצאי דופן כמו זה שלפנינו. השם עליהנה אמנם אינו מופיע בתנ"ך, ואין מידע נוסף על זהות האישה,
אך העובדה שהחזיקה חותם, מעידה על מעמדה החברתי הגבוה". ד"ר משגב מוסיף, כי "רוב חותמות הנשים המוכרות לנו נושאות את שם האב, ולא את שם הבעל.
כאן כמו במקרים האחרים, הדבר עשוי להעיד על מעמדה הגבוה יחסית של עליהנה, שהיה תלוי במשפחתה המקורית, ולא במשפחת הבעל.
יתכן שעליהנה שמרה על על זכותה על הרכוש ועל עצמאות כלכלית גם לאחר נישואיה ולכן שומר שם האב, אולם אין בידינו מידע מספיק על החוק ביהודה בתקופה זו".
חשבתי על החותם הזה שהוא באמת נדיר ונמצא עכשיו, לאחר כל כך הרבה שנים והוא מהווה מזכרת מעולם שאנחנו יודעים עליו כל כך מעט.
חותם קטן שמעיד על עולמה של אישה שהיוותה דמות נדירה בעוצמתה וחוזקותיה.
והמחשבות הובילו אותי לאישה חזקה ועוצמתית מאוד שלצערנו הרב נפרדנו ממנה לפני כחודשיים, והיא בחכמתה הרבה ובבחירות חייה ידעה להשאיר עולם ומלואו אחריה,
בבלוג שכתבה. לא הכרתי אותה אישית אבל התרגשתי מדמות המופת שהתגלתה עבורי לאחר הרצח.
בחרתי להביא חלק מתוך הדברים שכתבה ליום האישה הבינלאומי לפני שלוש שנים, דפנה מאיר ז"ל:
"רק על עצמי לספר ידעתי" "כך אמרה רחל המשוררת. ובאמת, היצירות היפות ביותר בעולם נבראות מתוך עולמם הפנימי של היוצרים. שם נמצאת האמת הפנימית המזוככת ביותר,
ורק מתוך העושר/העוני הקיים בתוך ובסביבתנו אנו יכולים ליצור.
אני הנני אישה שחיה בסביבה פמיניסטית, מאפשרת ומצמיחה נשים – בבית, בעבודה ובקהילה.
כך לפי תפיסתי והבנתי.
מתוך כל הבחירות שעמדו בפניי, בחרתי, ועודני בוחרת כל יום מחדש, להיות אישה יהודייה, דתית לאומית, מתנחלת, נשואה, אמא, לומדת ועובדת ומפרנסת את משפחתי בכבוד ביחד עם בעלי היקר, שיחיה.
בתוך שלל עיסוקיי הרבים, יש לי שפע של זמן פנוי, ככל אשר אדרוש לעצמי, ללימודים, לבילויים, וליצירה.
כן, בנות. זהו המצב אצלי, על אף שאני מגדלת 6 ילדים, ומשמעותית באופן יומיומי בחייהם ובחיי בעלי היקר, גרה בהתנחלות מרוחקת ממקום העבודה,
נוסעת בטרמפים (בזבוז זמן/חסכון בכסף) ועובדת 50 שעות בשבוע מחוץ לבית.
את המצב הזה הצלחתי לייצר לעצמי אחרי שבניתי לי סרגל עבודה שאני מכנה אותו  "חשובומטר".
אני שמחה ונרגשת לספר לכן עליו! אם כי, אני מקווה שהוא לא יחדש לכן דבר…
ישנם סרגלים רבים, כגון "סרגל כאב", "סרגל מצב רוח" ועוד. בוודאי הקואוצ'ריות שבינינו מכירות עוד.
החשובומטר שלי מודד את המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם אני חייבת, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, כל עוד אני בחיים. אני- ולא מלאך. אני- ולא שרף. אני- ולא שליח.
לעומת אלו, מודד החשובומטר את המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם אוכל לתת לאדם אחר, או למכונה, לעשות את המשימה במקומי, וכך לשחרר לי זמן פנוי.
בנוסף, מודד החשובומטר את מצבי הביניים בדרגת החשיבות, ומחלק אותם לסדרי עדיפויות.
כל עוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, יש לי זמן, גם אם לא בשפע עצום, לקרוא, לכתוב, ליהנות ולשמוח."
חשבתי לעצמי איזו תובנה גדולה בהתבוננות שלה על מציאות החיים. ואיזה חותם גדול היא זכתה להטביע בכל כך הרבה נפשות שנגעה בהם, שלימדה אותם, שהדריכה אותם ושטיפלה בהם. פשוט זכות.
אישה נוספת שמשמעותית בחיי היא סבתא שלי, שרה פורשר, שבדיוק ב 8.3 , יום האישה, היה יום ההולדת שלה.
היא הייתה עם עמוד שדרה, אישה יפה, אצילת נפש, שידעה לאפות ולבשל מעולה והכי טוב עם נתינה גדולה ואהבה גדולה שנתנה כשטיפלה בנו. מהלכת לאורה.
השבת נסיים את הקריאה בספר שמות, ספר שהיו בו דרמות גדולות ומכוננות של עם ישראל. בפרשת פקודי אנחנו חווים את חנוכת המשכן.
בורא העולם מצווה את משה רבינו כי בראש חודש בניסן עליו להקים את האוהל, להניח בו את הארון ולקבוע את הפרוכת המבדילה בין הקודש וקודש הקודשים.
לאחר-מכן יהיה עליו להביא את הכלים השונים אל תוך המשכן ולהשתמש בהם על פי הציווי האלוקי.
כך אכן עושה משה. הוא מביא את השולחן ומניח עליו את לחם הפנים, מביא את המנורה ומדליק את נרותיה,
על מזבח הקטורת הוא מקטיר את קטורת הסמים, ואת הכיור הוא ממלא במים בהם ישתמשו הכהנים בטרם שישרתו בבית המקדש.
הוא מושח את המשכן ואת כליו ואת אהרן ואת בניו – לאחר שהם רוחצים במים – ומקדש אותם לעבודת המשכן.
והפסוקים שבהם הספר הזה מסתיים הם:

לו וּבְהֵֽעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הַמִּשְׁכָּ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכֹ֖ל מַסְעֵיהֶֽם:
לז וְאִם־לֹ֥א יֵֽעָלֶ֖ה הֶֽעָנָ֑ן וְלֹ֣א יִסְע֔וּ עַד־י֖וֹם הֵעָֽלֹתֽוֹ:
לח כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהֹוָ֤ה עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּֽהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם:

הענן מכסה את אוהל מועד ושכינת האלוקים שורה בבית אשר בנו לו בניו. מכאן ואילך הענן מנחה את בני ישראל במסעותיהם במדבר:
כאשר הענן מתרומם, הם יודעים שעליהם להמשיך בנדודיהם; כאשר הענן חונה, חונים בני ישראל.  הפסוקים האלה, מהווים עבורי מודל למסעות החיים שאנחנו חווים גם היום.
לצערנו אין לנו ענן שמהווה סימן לנסיעה וסימן לחנייה, אבל בימינו עלינו להקשיב לסימנים אחרים שניתנים בנו על מנת לדעת מתי להיות במסע ומתי לחנות.
מתי להיות בעשייה מתמדת ומתי להרפות. אנחנו חיים בדור של עשייה ללא הפסקה, אבל אולי בכך הדברים מתחברים גם למה שכתבה דפנה מאיר – להיות בהקשבה מה נכון עבורי ומתי להרפות ולהניח.
מבקשת לזכור שבסופו של דבר על פי ה' ייסעו ועל פי ה' יחנו.
מתפללת להקשבה במסע החיים,
ובימים אלה, שהם קשים מאוד לעם ישראל אומר: חזק חזק ונתחזק, כפי שנהוג לסיים קריאת חומש.

מחכה מאוד לשבוע הבא לספר לכם מי סוגר פרק במסע…שווה להמתין.

שבת שלום, חודש מבורך בשמחה ובטוב,

ליאורה