אתמול צוין יום האחדות, כיום זיכרון לחטיפתם של נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח.
בחרתי לכבודם ולזכרם להעלות שני דברים –
האחד – חברתי חגית כפיר, שהיא זמרת מדהימה מספרת שכשחזרה מהלוויות הנערים
היא הלחינה את השיר 'האם השלישית' של נתן אלתרמן.
היא מקדישה את השיר לאמהות היקרות לרחלי פרנקל, בת גלים שער ואיריס יפרח.
השיר הזה מאוד מיוחד ואני מאוד אוהבת את הלחן שהיא בחרה לתת לו.
שרות אותו 3 אמהות, חגית ועוד שתי זמרות מבי"ס מזמור למוזיקה. שווה הקשבה.
מצורף קישור https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4663979,00.html
השני – אני מעלה צילום מתוך ווידאו ארט שעשתה האמנית סיגל מאור שנקרא 'צוק איתן אני?
הרקמה האנושית שהיא רוקמת על חולצה צבאית,
החולצה התחילה מהרקמה של שלושת הנערים החטופים.
וקרה לי משהו מעניין שפתאום גיליתי בצילום, שימו לב לדיוקנאות של הנערים הם מופיעים עם הד מסוים.
אך מעבר להעלאת הדברים המרגשים –
אהרון הכהן התבקש בפתיחת הפרשה שלנו להעלות את הנרות –
א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת
אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:
(ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ
כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
ונשאלת השאלה למה כתוב להעלות ולא כתוב להדליק את הנרות?
קראתי על כך שהעלאה מתייחסת למשמעות חינוכית וערכית מדהימה.
לבערת הנרות במנורה יש משמעות של התנשאות לגובה וזקיפות קומה.
"בהעלותך את הנרות, יאירו…" ההארה תהא איתנה ובעלת משמעות והאור יעלה מעלה,
אם תוחדר בהם עומק של "בהעלותך".
על אהרון הכהן להטיב את הנרות מדי יום. ממעשה זה אנחנו לומדים שהלמידה
והאיכות אינן נקבעות בפעם אחת, עלינו להתמקד בלמידה כל הזמן משום
ש"אין בית מדרש ללא חידוש" (חגיגה ג'/ע"א).
האור יופץ ויאיר לכולנו עם כל המשמעויות העמוקות שבו רק אם נשתפר כל הזמן,
צריך להטיב את הנרות מדי יום, לא לשקוט על השמרים. יש להוסיף עוד ועוד ידע וחכמה,
והכל מתוך שמחה ואורה. צריך לעגן את הנלמד, להפנים פנימה ולהיות ערוכים לקליטת אור חדש,
לימוד נוסף וחכמה מוגברת.
בהקשר הזה אני מבקשת לשתף בשני נרות נשמה שעולים השבוע בביתי.
נר אחד לזכרו של הרב נפתלי הרץ הלוי ז"ל שנפטר בי"ד סיוון תרס"ב לפני 113 שנים,
הוא היה הרב הראשי ליפו עוד לפני הרב קוק והוא סבא של סבא של אריה בעלי.
ונר נשמה נוסף אדליק מחר לזכרו של יוסי ז"ל, אח של אריה. יוסי נהרג בי"ט סיוון תשמ"ב,
חמישה ימים אחרי פרוץ מלחמת לבנון הראשונה בכביש החוף בלבנון בקרב בכפר סיל.
יוסי היה עבורנו אור, של אמונה, של דבקות, ושל ענווה גדולה ואת כל התכונות האלה אנחנו מעלים
בזיכרון כבר שלושים ושלוש שנה.
שנזכה להיטיב עם עצמנו ולעלות תמיד כלפי מעלה,
שבת שלום,
ליאורה
תמונה: סיגל מאור, פרט מתוך הווידאו ארט 'צוק איתן אני?'
