בוחרת לפתוח בשיר בכל כך יפה שכתב יצחק שלו:
"פַּעַם רָאִיתִי אֶת רוּת מְצֻיֶּרֶת בְּצִבְעֵי מַיִם,
כְּעֵין הַכָּחֹל הָרַךְ אֲשֶׁר לְהָרֵי מוֹאָב.
אַךְ עַתָּה תֵּרָאֶה בְּעֵינַי יְצוּקַת צִבְעֵי שֶׁמֶן:
הַרְבֵּה זָהָב וָחוּם בַּשֵּׂעָר וּבָעוֹר,
וּכְעֹמֶס הַדְּבַשׁ בַּחִטָּה הַבְּשֵׁלָה לַמַּגָּל…
רְאִיתִיהָ אֵי-פַּעַם קַלָּה עַל רַגְלֵי נַעֲרָה דַּקּוֹת,
אַךְ אָבִינָה הַיּוֹם כִּי אִשָּׁה בִּבְגוּרֶיהָ הָיְתָה,
צוֹעֶדֶת לְאַט עַל מִלֵּאת יְרֵכֶיהָ,
הוֹלְכָה מִמּוֹאַב-זִכְרוֹנוֹת אֶל בֵּית-לֶחֶם תִּקְוָה…"
דמותה של רות, משמעותית עבורי כל שנה מחדש. היכולת שלה לבחור,
ללכת אחר מצפון ליבה, להיות נון קונפורמיסטית ושלמה עם הדרך – מהווה שיעור לחיים.
וכמה יפה כותב יצחק שלו בשורה אחת: "צועדת לאט…הולכת ממואב – זיכרונות אל בית לחם תקווה".
איזו כברת דרך להלך מזיכרונות לתקווה. יפהפה.
ואם כבר מדברים על דרך מבקשת לשתף בדרכי המדבר.
"פרשת "במדבר" מאפשרת לנו ללכת "למדבר" האישי שלנו, לגלות את האמת הפנימית שלנו,להיפתח בפני דברים חדשים, ולנסות לעשות דברים שאנו לא רגילים לעשות,בדיוק כפי שאיננו רגילים לתנאי המדבר.
המדבר מסמל שמיטה, כלומר השתחררות מדעות קדומות ומגבילות, ופתיחת דף חדש.
ההליכה הממושכת במדבר מסמלת גם תהליך של הפרחת השממה והצלחה גם במקומות רחוקים וקשים להשגה.
… המדבר מסמל התבטלות וענווה והוא גם הכנה נהדרת לקראת מתן תורה וחג השבועות.
התורה הקדושה ניתנה לנו דווקא במדבר הצחיח והפתוח, ומכאן ניתן ללמוד 2 דברים:
האחד – אור גדול יכול להיכנס לאדם רק כאשר הוא נקי מאגו ופתוח לקבל ולשמוע .
השני – אפילו במקום קשה אפשר לגלות אור גדול. מתוך המדבר האדם יכול לנוע קדימה
וליצור הישגים והצלחות.
במדבר הפתוח יש הד. הדיבור נעשה ללא הפרעה, ולכן במדבר גם מלשון דיבור –
במעמד הר סיני ניתנו עשרת הדברות ע"י דיבור." (מתוך הספר 'האיש שהצליח לשנות את הסרט') וכך אני ניגשת השנה לשמוע את עשרת הדיברות, ובעיקר לשמוע את הקול המופנה אלי, הקול שנכון לי בו לקבל תורה בשנה זו.
אני רואה בכך זכות שכל שנה אני נוכחת בדמיוני במעמד הזה ומנסה להקשיב לתורה המיוחדת שניתנת לי בחג הזה.
מבקשת לשמוע את קולך, בורא עולם,
להקשיב לקול. בלי פחד. וללכת לקראתו.
ורגע לפני סיום לכבוד יום ההולדת של שיר – ראה ברכה בכל.
שבת שלום וחג שמח,
ליאורה
___
