בשבוע שעבר, יום חמישי בערב, ערב חג, אני מבשלת את חלקי במטבח, והנה דפיקה בדלת. חברה בדלת. היא גרה בקיבוץ שכן, והגיעה. באה לשמוח אתי על הולדת הנכדות. מודה שהתרגשתי מאוד. הערכתי את המאמץ הגדול ופשוט שמחתי. חגגנו יחד במטבח על קפה וכמובן עוגת גבינה. זו הייתה עבורי כניסתי לחג. וחשבתי כמה עשיית טוב לאחר היא משמעותית. אלה התיקונים שאנו נדרשים אליהם.
אז תודה גדולה לך, חגית ויזל.

השבוע ביום שישי, לאחר כחודש וחצי, אנחנו חוגגים מסיבת הודיה להולדתן של הודיה ואמונה.
באחד הבקרים, כשאחת מהן התעוררה, החזקתי אותה על הידיים ואמרתי בקול רם את ברכת 'מודה אני' – "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".
ופתאום אוריה (האח הגדול שלהן, בן 4) אומר לי בגילוי פשוט: במילה אמונתך מסתתרת המילה אמונה. נכון מאוד. ופתאום קלטתי שבמילה מודה מסתתרת הודיה.
אז לכבוד החגיגה השבוע , לכבוד שיר וחמדת ההורים המדהימים שנשאו בגבורה רבה את כברת הדרך ועדיין נושאים בעול – אני מעלה כאן לראשונה את תמונתן. תודה לאל הן הולכות וגדלות.

נושאים תפילה לגדילתן בבריאות, בשמחה ובאהבה.
אפרופו נשיאה ונשא הן בעול, והן נשיאת חן ועוד …
בחרתי לצרף את הדברים שכתבה שושי שפר (בת של ידידה טובה) על הפרשה בהקשר של מודעות אישית:
"פרשת נשא עוסקת במספר נושאים שעל כל אחד מהם ניתן לכתוב המון. פרשת סוטה ופרשת הנזיר ומדוע נסמכו זו לזו?
ובכל זאת, למרות שבאמת יש תובנות עצומות בפרשה ארצה לגעת רק במילה אחת: "נשא."
נשא-עפ"י מילון אבן שושן:
הרים, הגביה. העביר טלטל. לקח, נטל, קיבל. החזיק, הכיל עצר. סבל. סלח, מחל. לקח אישה, התחתן. התרומם וגבה…
ע"מ לסבר את האוזן להל"ן כמה ביטויים שימחישו את ההגדרות:
נשא אישה.
נשא חן בעיני.
נשא עיניו אל…
נושא כליו.
השיא לו עצה.
נשא פרי.
נשא בעול.
נשא עון.[סלח מחל]
ועוד ועוד. השפה העברית עשירה מאד. והשורש נ,ש,א… אינו מאכזב.
כיוון שאינני בלשנית. אנסה להתייחס להגדרות המופיעות בפרשה.
השורש נשא מוזכר כמה פעמים. אתייחס ל3 מהם.
בעניין נשיאת המשכן, כלומר תחת ההגדרה של הרמה וטלטול.
בעניין אישה סוטה:"…והאישה תשא את עוונה" כלומר היא האחראית .
ובברכת כוהנים:"ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" כלומר: [עפ"י רש"י] ה' יכבוש כעסו.
מה באמת בין 3 אלה? הרי לא סתם ישנו שימוש בשורש זהה?
חושבת שע"מ שהקב"ה יכבוש כעסו, וגם אנחנו כשנרצה להידמות לו.ע"מ שבאמת נצליח להכיל-
צריך להרים ולזוז. כלומר לגעת בדברים לא לפחוד להזיז אותם ולהרימם.
השיטה המטאטאת מתחת לשטיח אינה נכונה .[ועם זאת אחרי שנגענו יש לזוז.]
ואחרי שנגענו והבחנו במה ואם טעינו? יש לקחת אחריות.
לא לומר כזה אני אין מה לעשות…עשיתי? טעיתי? קלקלתי? אקבל על עצמי לנסות ולתקן.
וכשחשבתי יותר לעומק הבנתי שזוהי, אגב,
גם הדרך לשאת בעול [לגעת להזיז לקחת אחריות…]
ולשאת אישה…[לגעת ,לזוז, לקחת אחריות…]
להשיא עצה…[לגעת,להבין, להזיז, לקחת סוג של אחריות…]
אם ננהג כך נדמה לי שמעשנו ישאו פרי…"

ואני, מבקשת לקראת סיום הכתיבה הפעם להביא את הברכה היפה שהכוהנים
מצווים לברך אותנו. זו הברכה שמברכים הכהנים את הקהל בתפילה. מקורה בפרשתנו.
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר:
כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם.
זו הברכה שאנחנו מברכים בה את ילדינו בליל שבת לאחר הקידוש. ממליצה בחום לברך.
מבחינת תוכן הברכה, יש בה שלושה חלקים. בחלק הראשון יש ברכה ושמירה.
בחלק השני באה הארת הפנים והחן ובשלב השלישי העליון שלה מברכת את המבורך
שאלוהים יתייחס אליו באופן מיוחד, יישא את פניו ויביא שלום לחייו.
אם נאמין במילים, ביכולת שלנו לברוא עולם בעזרתן, נשוב לברך.
כי מה היא הברכה?
נתינת מילים טובות לאחר, תוך אמונה שהמילים יכולות להיהפך למציאות.

מברכת בשבת שלום,
ליאורה

בתמונה: הודיה מימין ואמונה משמאל