זוכרים שכתבתי שאינני תיירת אני אשה במסע?!
אז אתמול בלילה חזרתי מהמסע של שמונת הימים. בארץ.
עם אמהות יהודיות מכל העולם.
חוויה מכוננת בחיי.
מבקשת לשתף במעט מתולדות המסע,
בירושלים של זהב,
בדמעות,
בחוליה בשרשרת
ובתפילה של נפש בנפש…
זכיתי. פשוט זכיתי.
להשתתף במסע מרתק מדהים, עוצמתי ומרגש עד דמעות.
השתתפתי במסע של שמונה ימים בארץ עם 200 אמהות יהודיות מכל העולם.
מאז שחזרתי אני מנסה לאסוף את מילותיי כדי לשתף אתכם בחוויה המדהימה הזו.
זו חוויה עולמית.
הגיעו נשים מסנט פטרסבורג, ממוסקבה, מיוון, מטורקיה, מלאס וגאס, 3 קבוצות מקנדה, וושינגטון די.סי, דנבר קולורדו, מקסיקו סיטי ואנחנו הצטרפו 20 אמהות ישראליות למסע הזה. מסע של יהדות, ערכים וציונות.
הארגון שמארגן את המסעות הללו נקרא –
JWRP – Jewish Women's Renaissance Project
לפני 8 שנים בערך התכנסה קבוצת נשים ל4 ימים של סיעור מוחות – כיצד ליצור השפעה ביהדות העולם שהולכת ומתבוללת, אחת התובנות שלהן הייתה – שהדרך הכי טובה להשפיע היא לקרב ליהדות את האמהות, מתוך מחשבה נכונה שתהיה להן השפעה גדולה בביתן ועם בני משפחתם.
וכך התחילו המסעות של האמהות היהודיות בארץ. כיום כבר 7,000 נשים עברו את החוויה הזו מ-19 מדינות בעולם ומ-6 יבשות.
וכל מה שכתבתי כאן הוא רק הרקע. הבסיס.
החוויה הזו של עוצמה יהודית ונשית גם יחד מצמיחה תנועה חדשה של אמהות שמחוברות בכל העולם להוביל שינוי, לעיתים אפילו קטן בתוך חייהן ויהדותן. הקבוצה הישראלית התחברה תחת השם 'אמהות עם מהות'.
הגעתי לשדה התעופה כדי להיות שותפה לקבלת הפנים שלהן.
ומשם המסע התחיל. טבריה, יום שלם בצפת, בירושלים – הכותל, הרובע היהודי, הפרשת חלה משותפת, שבת שזו חוויה בפני עצמה, מצדה, ים המלח, ארץ בראשית, יד ושם, הר הרצל וביקור בבסיס צבאי, ומעשה חסד. אלה הם רק ראשי פרקים של תחנות במסע.
אבל מה שחשוב היה זו חווית המפגש האנושי.
כולנו אמהות לילדים, כולנו מחוברות ביהדותנו, ברמה זו או אחרת.
ואנחנו יכולות להוביל שינוי בדור העתיד של ילדינו.
בזכות המסע הביטוי חוליה בשרשרת הוא לא רק ביטוי.
היא מהות שמנכיחה את משמעות קיומנו ואת היעוד שלנו.
אריק פרום כתב: "הרשה לנפש שלך להתחיל במסע דרך עולם חדש וזר. היפרד מכל מחשבותיך על העולם שידעת מלפנים. הנח לנשמתך לקחתך למחוזות אליהם אתה עורג. עצום את עיניך, תן לרוחך להגביה עוף, ותחייה כפי שמעולם לא חיית…
ותחייה כפי שמעולם לא חיית… כי למסע יש הוויה וישות עצמאית, הלוקחת חיים משל עצמה, לוקחת אותנו למחוזות מוצפנים, ולאחריו, אינך אותו האדם".
ובדיוק כך אני מרגישה. והמסע הזה הוא כזה – שאנחנו לא אותו דבר אחריו.
אנחנו, קבוצת הנשים הישראליות (היינו רק 3 נשים דתיות), התחלקנו ל4 קבוצות של 5 כל אחת והצטרפנו אוטובוסים שונים. הקבוצה שלי הייתה באוטובוס עם טורונטו ועם יוון.
מבקשת לשתף בשלוש מהחוויות המשמעותיות עבורי –
בלילה של היום השני נסענו מצפת לירושלים. בכניסה לירושלים המדריך השמיע את השיר ירושלים של זהב, ואני שרתי. כי זה היה הכי שייך לשיר אותו. בסוף השיר אני מסובבת את ראשי אחורה ואני רואה את האשה המקסימה שישבה מאחוריי מטורנטו – בוכה בדמעות.
היא הגיעה בפעם הראשונה לארץ. והיא התרגשה מהשירה שלי.
ופתאום אני מבינה כמה אנחנו שחיים את הכל בטבעיות מהווים עוצמה למי שחווה את הדברים לראשונה בחייו.
בליל שבת, עמדנו כולנו ושרנו 'לכה דודי', אנחנו עומדות מחובקות כולן יחד ושרות. איזו עוצמה של תפילה של חיבור נשמות הייתה שם! אי אפשר לתאר במילים. 200 נשים.
לא רק הנשים מחו"ל חוו חוויות משמעותיות, גם אנחנו הישראליות התרגשנו מאוד. במיוחד אחת מאתנו שממש הרגישה שהיא נולדת מחדש בחיבור שלה מחדש לעולם היהדות.
כשהיינו במצדה – נשים בחרו להעניק לעצמן שם יהודי בנוסף לשמן, בטקס מיוחד. אבל אני רוצה לשתף במשהו מהותי שדובר שם על ההר.
המדריך דיבר על המעשה הקיצוני של ההתאבדות של הלוחמים במצדה.
ודיברנו על קידוש השם. והאם זה קידוש השם?
המדריך העלה שאלה – שהוא נשאל בזמנו על ידי מורו הרוחני בשביל מה אתה מוכן למות?
וכשתדע בשביל מה אתה מוכן למות, אמר לו המורה הרוחני, תדע בשביל מה אתה רוצה לחיות. כשהמדריך פנה אלינו בשאלה – התשובה ברובה הייתה עבור הילדים.
ואז הוא אמר – בדיוק בשביל זה חשוב שתחיו. זה לדורות הבאים. שהיהדות לא תיפסק.
כי אנחנו ממשיכות את החוליה בשרשרת הדורות.
חוליה משמעותית של העם היהודי שנלחם ללא הפסקה על קיומו.
כשהיינו בבית סוזאן (בית לנוער בסיכון שיוצר מוצרי אומנות) – לעשות מעשה של חסד, מצאתי על אחד הקירות את המשפט " גבורת הרצון מחוללת את היכולת" שכתב הרב קוק.
אז השתדלנו לעורר את גבורת הרצון,
מתפללות שתהיה יכולת לכל אחת לחולל שינוי מהותי ולו הקטן ביותר במהות חייה היהודיים, ותאמינו לי שהן יצטרכו להיות גיבורות ברצון הזה שלהן.
עם ישראל חי.
ללא הפסקה.
כי הוא חי בעבר, בהווה והוא יחיה לעוד הרבה שנים.
ואנחנו מאמינים בני מאמינים שיבוא שלום עלינו ועל כל העולם,
ואני זכיתי להיות חלק מהשרשרת המחברת הזו.
מסע נובמבר 2015, JWRP, על גג Aish בירושלים, על רקע הר הבית.
הישראליות עם צעיף כתום. תאמינו לי שעבדו הרבה זמן לארגן אותנו בתוך צילום אחד.
גם אם אתם לא רואים לפרטים – לא נורא, העיקר שתרגישו את אחוות האמהות ואת העוצמה.
מסע נובמבר 2015, JWRP, על גג Aish בירושלים, על רקע הר הבית.
הישראליות עם צעיף כתום. תאמינו לי שעבדו הרבה זמן לארגן אותנו בתוך צילום אחד.
גם אם אתם לא רואים לפרטים – לא נורא, העיקר שתרגישו את אחוות האמהות ואת העוצמה.
שתהיה שבת שלום,
ליאורה
