הדשא של השכן

לפני כחודשיים החלטנו לאחר תקופה ארוכה לחדש את הגינה שלנו מסביב לבית. בחרנו לשתול דשא ופרחים ובאמת הגינה עכשיו קיבלה פנים חדשות, צבעוניות. מדהים עד כמה הצבע הירוק של הדשא משנה את ההתבוננות מחלונות הבית.

למה נדמה לנו שהדשא של השכן ירוק יותר?
איך זה קשור למאיר אריאל?
מה לכל זה ולקורח?
ולמה חשוב חלק בעולם?

הביטוי על הדשא של השכן מעיד על התבוננות חיצונית למשהו שהוא מעבר והתבוננות על כך מנקודת מבט של קנאה. של השוואה מתמדת.
קורח בפרשה שלנו מתעמת עם משה ואהרון ואומרים: "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה". נקודת המוצא של קורח היא קנאה, וחיפוש אחר כבוד שלא שלו. הוא יוצר מחלוקת, ומצליח לסחוף אחריו עוד 250 איש. עדה שלמה שבוחרת להקשיב לו. אחת הטענות שלהם על משה – איך הוא העלה אותם מארץ זבת חלב ודבש להמית אותם במדבר וגם לשלוט עליהם. פתאום ארץ מצרים היא ארץ זבת חלב ודבש ביטוי שנאמר רק על ארץ ישראל. מדהים איך כל המציאות של עם עבדים במצרים הופך להיות 'ירוק יותר'.

"הדשא של השכן. מדוע נדמה שהוא ירוק יותר?
הסיבה שהדשא של השכן נדמה לירוק יותר היא משום התלות הרגשית של האדם בדברים חיצוניים לו שאינם הוא.
כאשר החוזק הפנימי והאושר הפנימי של האדם נובע מהדברים שנמצאים בכל מקום ובכל זמן, ממילא הדשא שלו ירוק תמיד.
כאשר החוזק של האדם נובע מהאירועים השונים ומהשינויים שיש ברגעים השונים, על ידי זה נדמה לאדם שרגע אחד טוב יותר מאשר רגע אחר, וכפועל יוצא מחמת תחושת הריקנות הוא תמיד יחפש משהו אחר.
החיפוש את הדשא של השכן, מבטא את החיפוש אחר ההתחברות לשלם. דהיינו, האדם רוצה להרגיש שלמות, היינו אדם רוצה להתחבר לרובד הפנימי ביותר של המציאות שאינו משתנה בשום מקום, הרובד הפנימי שהוא זהה לחלוטין גם בדשא של האדם עצמו וגם בכל דשא אחר.
אם היה האדם מחובר לרובד הפנימי שמאחד את הדשא שלו ואת הדשא של השכן, הרי ששום דשא לא היה ירוק יותר מאשר חברו."… (אליעד כהן)

מבקשת לספר על חיבור מרגש בין מנהיגים בארץ ישראל בשנת 1939, כשנערכו ההפגנות סביב 'הספר הלבן'. הגיע אלינו צילום מדהים (בזכות חנוך גוטליב) שבו הצטרפה שורה של רבנים להפגנה. בראש הצועדים הולכים ראש העיר רוקח והרבנים הראשיים הרב עוזיאל והרב עמיאל. לידם צועדים רבנים נוספים שאחד מהם (השביעי משמאל בשורה הראשונה) הוא הרב יוסף צבי הלוי זצ"ל (אבא של סבא של אריה, שהיה אב בית דין של תל אביב יפו וחתן פרס ישראל). אח של אריה, יוסי ז"ל, קרוי על שמו. מדהים שהכתבה הזו התפרסמה בדיוק בשבת לזכרו של יוסי ז"ל בבלוג שנקרא עם הספר.

הרב יוסף צבי הלוי זצ"ל, השביעי משמאל בשורה הראשונה.

ואני מבקשת לסיים בחלק ממילות השיר 'חלק בעולם', (מילות השיר רחל שפירא, לחן קובי אושרת)
אני אוהבת את השיר בגלל המילים שבו, שמדברות על איך אדם לוקח חלק בעולם, על יצירת גשרים ולא מחיצות ולא הפרדות. אנשים זקוקים לגשר. הוא מוביל לתקווה וסיכוי ולא למחלוקת.

חלק בעולם
חלק כחלק
המסע עוד לא הושלם והדרך מיטלטלת
אנשים צמאים לקשר
אנשים זקוקים לגשר
על הגשר הנטוי
יש תקווה ויש סיכוי
על הגשר הנטוי
יש תקווה ויש סיכוי

המסע עוד לא הושלם,
שנזכה לשבת של גשר נטוי לשלום,
ליאורה
ואיך מאיר אריאל קשור?
לזמר מאיר אריאל ז"ל יש קטע במופע של זרעי קיץ שהוא מספר ששנים בקיבוץ הוא דאג להצהיב את הדשא של עצמו כדי שהדשא של השכן שלו באמת יהיה ירוק יותר…