אני מודה שהיה לי קשה לכתוב בשבוע שעבר בגלל האירועים הקשים שחווינו בימים שסיימו את השבוע,
עד כמה קשה לכתוב הערב כשאני מודעת לפיגוע שהיה היום בצהרים בצומת שילה.
הכאב שלי בשבוע שעבר היה גדול. על האופן שבו אנשים בוחרים לרצוח. לא מכירה אישית את שירה בנקי ז"ל ובוודאי לא את התינוק והמשפחה בכפר הערבי שלביתה נזרקו בקבוקי התבערה אבל כואבת מאוד את החפים מפשע שנקטפו חייהם בשם טירוף של אנשים בודדים.
והלוא זה היה ערב פרשה ואתחנן, שבה מופיעים עשרת הדיברות ושמע ישראל וזו הייתה הפרשה הראשונה בסדרה של פרשות נחמה,
ואני שאלתי את עצמי הנחמה מאין?
והשבוע קיבלתי תשובה.
הגיעו אלי גלריה בשני הקשרים שונים ילדים מקסימים, ופתאום אמרתי לעצמי שהנה הם מביאים את
התקווה והנחמה והתרגשתי מאוד.
כמובן שאני גם יכולה לדבר על הנכדים שלי, אבל חשבתי על כך שאתם אני לא אובייקטיבית,
גם הנכדים של החברים הטובים שלי נכללים בנחמה הזו אבל במיוחד רגשו אותי הילדים שהגיעו השבוע לסדנאות.
הראשונים הם הילדים של משפחת סידי מקבוץ הסוללים שהגיעו עם הוריהם לסדנה משפחתית.
שני ילדים יהלי בת 9 ואוֹרי בן 6. אני מכירה התנהלות של ילדים במיוחד ביצירה,
אבל התפעלתי מאוד משניהם במיוחד. גיליתי גם שיהלי לומדת בבית הספר בהושעיה.
הופתעתי מאוד והתברר שההורים הסיעו אותה יום יום במשך שנתיים מהסוללים ללימודים בהושעיה.
תאמינו לי שזה ראוי להערכה רבה ומראה עד כמה אנחנו קרובים כשחשוב לנו וכשאנחנו מחליטים
שיש לנו יותר מהמשותף מאשר השונה.
הילדה השנייה שאני מבקשת לספר עליה היא ירדן, היא הנכדה של נעמי מייזל.
נעמי הגיעה אלי דרך האינטרנט כשחיפשה חוויה לכבוד בת המצווה של הנכדה שלה חמוטל.
הן הגיעו לסדנה משותפת לפני כמה חודשים. השבוע נעמי הביאה נכדה נוספת שלה מבאר שבע, את ירדן.
ילדה מוכשרת ויפה פנימית וחיצונית. וזו הייתה עבורי נחמה נוספת כשהיא חלק מהפנים היפות
שהדור הצעיר מביא עמו.
והבנתי. הם הנחמה. ויש תקווה. התרגשתי מאוד.
הרבה אנחנו יכולים לומר על הצעירים, במיוחד עכשיו בחופש הגדול,
אבל בעיני הם מביאים לנו ברכה מיוחדת, יכולות שאנחנו לא מכירים והם הפנים העתידיות של הארץ.
אני מבקשת לסיים בשורה מתוך שיר של שלמה ארצי,
חזרתי הערב מההופעה שלו שהייתה בעין זיתים בצפון. הופעה נהדרת במיוחד כשאוהבים את שיריו.
"הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם"…
בואו נמשיך לבקש אהבה ולמצוא…
שבת שלום,
ליאורה,
