"כל אדם נועד לו להכיר את מי שיכיר ובאיזה זמן יכיר אותו ובאיזו סיבה יכיר אותו."
מתוך תהילה של ש"י עגנון.
אני כותבת את הציטוט של עגנון בהשראת מפגש שהיה לי השבוע ומפגש נוסף היום.
את מי פגשתי? באלו נסיבות?
ומה בין המפגש לכך שאינני תיירת?
ומה קשור המסע ל'ותהר ותלד'? ולאיה כורם?
למען הגילוי הנאות אומר שאני קשורה בחיי לפרשיות השבוע מטות-מסעי, יותר נכון לפרשת מסעי. הפרשה הזו היא חלק ממהות חיי, להבין ולדעת שכפי שבני ישראל חוו 42 תחנות במסע חייהם מיציאתם למצרים ועד כניסתם לארץ ישראל כך חווה כל יהודי 42 תחנות במסע חייו מרגע לידתו ועד שהוא נפטר מן העולם וכך גם אני. יש תחנות במסע שהן ידועות, ויש תחנות נסתרות יש תחנות שהן בשפל המדרגה ויש תחנות שהן במקום גבוה רוחנית ופיזית.
ולמה אני כל כך אוהבת את הפרשה הזו?! כי אני מרגישה שכל תחנה במסע חיינו מובילה אותנו לתחנה הבאה והנקודה הכי חשובה בעיני כתובה בסוף הפרשה – 'על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו'. רק נדמה לנו שאנו מובילים את עצמנו מתחנה לתחנה אבל האמת הגדולה היא שיש מי שמוביל אותנו בעולם הזה.
ולכבוד מהות המסעות הבאתי את הקטע שאני אוהבת שכתבה פנינה עמית והוא מופיע בספר 'חופשית ברוח' של שי גינות:
"אינני תיירת. אני אישה במסע.
תייר הולך למקום שבו עדיין לא היה.
איש במסע הולך למקום שבו עדיין לא היה אבל מרגיש שכבר היה.
מוכרח להיות.
כי המקום ממתין.
תייר הולך למקום שם המים מפכים, גועשים, נשברים,
מתנפצים, מאפילים או בוהקים ברסיסים וצבעים.
איש במסע הולך למקום שבו המים שרים."
אני מאוד אוהבת את ההשוואה שלה בין תייר למי שהולך במסע. והנקודה החשובה בעיני היא שמי שחווה את מסע חייו – מרגיש, חייב להיות במקום כי הוא ממתין והכי הכי- איש במסע הולך למקום שבו המים שרים. הוא מגלה בהם משהו שהוא מעבר להתבוננות הרגילה של תייר. קורה שם משהו אחר. זה נוצר מהקשבה לכברת הדרך.
הנה כתבתי על המסעות ועל כך ש'אינני תיירת, אני אשה במסע' והבטחתי לספר את מי פגשתי באיזה זמן ובאלו נסיבות. שלושה מפגשים:
1.לפני כחודשיים פניתי למרכז פסג"ה בצפת על מנת לנסות להעביר שם קורס בשנה הבאה. שלחתי מייל ובעקבותיו התקשרתי כדי לתאם פגישה עם המנהלת. קבענו והיא בקשה לדחות מנסיבות שהיו עמה. בינתיים היא הייתה בחו"ל ואני נסעתי לאומן ולפני שבוע נפגשנו סוף סוף במרכז בצפת. היא סיפרה לי שמפאת קוצר הזמן היא לא נוהגת להיפגש עם המבקשים ללמד שם אך משהו בקול שלי משך את תשומת ליבה היא הזמינה אותי לפגישה. פתחתי וסיפרתי לה את הסיפור של אורייתא והיא מייד אמרה לי "אני מגיעה אלייך עם הצוות שלי" פתחנו יומנים ולשמחתי יום שלישי חיכה לצוות של מרכז פסגה מצפת. היה מפגש מיוחד במינו. מצרפת תמונה.
יש קבוצה עסקית בפייסבוק שנקראת 'דתיות עסקיות מדברות'. היו נפגשנו כמה חברות מהקבוצה פנים אל פנים בהצגה מיוחדת 'ותהר ותלד' של רחל קשת. ההצגה נוגעת בקרעים ובתפרים שבין אמהות ליצירה. רחל שואלת מה עושה אשה שיש לה במה בראש ורחם עמוק עמוק בתוך הבטן? זו כברת דרך מטלטלת במציאות החיים. הצגת יחיד מומלצת מאוד.
ההצגה הייתה בתיאטרון תמונע ופתאום גיליתי שלאחר ההצגה של רחל יש מופע של איה כורם. הזמרת. נשארתי. חשבתי שאשאר קצת ואלך, כי השעה מאוחרת, ויש לי עוד נסיעה הביתה וחשוב לי לכתוב לכם, אבל ההופעה הייתה מדהימה והיא ריגשה מאוד בשיריה שנכתבו תוך כדי המאבק שלה לשנות את החוזה שלה מול חברת התקליטים. מסע מייגע של כמה שנים שהייתה בו חוויה של בדידות. נפגשתי אתה באופן אישי לאחר ההצגה והזמנתי אותה לגלריה. כשעניתי לשאלתה שאני מהושעיה היא מיד ידעה היכן נמצאת הושעיה. הופתעתי ואז היא סיפרה שהיא נולדה וגדלה בנצרת עילית והיום הוריה גרים בתמרת. יש לי תחושה שהיא תבוא. מבטיחה לספר.
אני מבקשת לסיים בכמה שורות משיר חדש שנקרא 'מדריך לטובע' שאיה כורם כתבה במהלך התקופה הקשה שעברה. כתבתי על מפית תוך כדי השמעת השיר, מקווה שאני מדייקת. המהות חשובה:
"מה חושב איש שטובע, שֶלָמוּת לא נראה לו סביר – הוא צריך להמשיך לקוות,
ואם אף אחד לא שומע – הוא צריך להמשיך לקוות…
מה עושים כשנגמר כל הכח? מחכים קצת ואז ממשיכים,
איך אפשר להמשיך כשנגמר כל הכח? – איש טובע מוצא לו דרכים"…
תפילת הדרך למסעותינו,
שתהיה שבת שלום,
ליאורה

ענת חדד, הביאה למפגש קלפים שנקראים 'בדרך שלך'. כל אחת הייתה צריכה לבחור תמונה שמופיעות בה זוגות נעליים שונות. המשימה הייתה עם איזה נעליים אני מסיימת את השנה ועם אלו נעליים אני רוצה לצאת לחופשה. היה מקסים. טעימה בצילום.