במיוחד הטבע על עונותיו מדהים אותי תמיד. במיוחד בעונה הזו החצב שאצילותו פשוט מרגשת אותי, והכותנה. איך הם יודעים בדיוק מתי לפרוח? הם המסמנים עבורי את הגעתו של אלול.
בוחרת לשתף אתכם השנה בשיר היפה שכתבה יעל ליפשיץ (מעולמות) ושהגיע אלי:
רמזי אלול
היו טובים אלי.
למדו אותי
להתכנס כשלוהט,
לפלס אחיזתי באדמה
מבוקעת
ובמפלסים של אבן
לאגור חיים.
למדו לא להחרד
מלפיתה חמה ,
האירו לי סליחה רכה
וסוד פיוס.
כשאלמד
אזקור למעלה
תפרחת חצבים.
קודם כל אספר ששיח הגלריה בתערוכה 'במקום הייתי' עם יגאל צבן והאמנית חיה גרץ רן היה מרתק והגיעו אליו הרבה מאוד אנשים. מדהים עד כמה המקום היה הרבה מעבר למקום פיזי ובתחושותיי 'המקום' (כשמו של אלוהים) היה בנוכחות מלאה. מודה על כל מי שנכנס בזכות התערוכה הזו לגלריה.
משמאל לימין: יגאל צבן, ראש המועצה, האמנית חיה גרץ רן ואני בשיח גלריה. קרדיט צילום לענת גרי לנקריף (אמנית רב תחומית)
מבקשת לשתף בזיכרון מכונן בחיי. לפני 10 שנים, ב 1.9.2007, הגעתי לאולפנית בטבריה (התיכון שבו לימדתי) כדי להתחיל שנה נוספת בהובלת מגמת האמנות שהקמתי בו. אני מאוד מאמינה בחיבורים בין גוף לנפש, ובאותו בוקר הגעתי ללא כוחות. באותו יום החלטתי שבראשון לספטמבר שנה לאחר מכן, לא אהיה שם. הייתי בת 49, שנה לאחר מכן יצאתי מהמערכת, באומץ רב וצעירה יחסית. הקפאתי את זכויותיי ל 10 שנים ופשוט פניתי לדרך חדשה. זו באמת הייתה חוויה מכוננת שהתחילה כברת דרך חדשה עבורי. כחולמת על הקמת מרכז לאמנות יהודית עכשווית. מי שמכיר אותי יודע שעברתי כברת דרך ארוכה מאוד בחיפוש מבנה להגשים בו את החלום, כברת דרך של 3 שנים. בסופה בחרתי להקים את הגלריה בבית הפרטי שלנו בהושעיה. עם כל הקשיים בדרך, כל הזמן האמנתי. אולי למען הדיוק אציין שאני מאמינה כל הזמן, ולא רק האמנתי.
האמנות כיום מחפשת חללים אלטרנטיביים להציג בהם ואני פתחתי לפני שש שנים, גלריה לאמנות יהודית עכשווית בבית הפרטי שלנו. קונספט ייחודי שמחבר את האמנות לחיים. בחרתי להציג אמנות ישראלית שנוגעת בזהות היהודית והישראלית שלנו. ובחרתי לספר לכם את כל הסיפור הזה כי עכשיו ספטמבר ועבר עשור של כברת דרך, כי החלום שלי להיות גלריה שהיא מרכז שיהיו בו תערוכות, אירועי תרבות וסדנאות מתגשם החודש ובעיקר כי ביום שישי אני פותחת את התערוכה 'שים שלום…באור פניך' של האמנית ניצה פלאנץ. אחת העבודות שלה בתערוכה נקראת 'האמנתי'.
ניצה פלאנץ עוסקת בטקסטים עבריים הלקוחים מתוך המורשת היהודית תרבותית – דתית.
ניצה עוסקת בשינויים בטקסט: מגדילה, חוזרת על מילים ומשפטים, מפרידה מהטקסט המקורי, מנתקת מהרקע, מחברת את הצורות מחדש בתפירה, משנה את היחס בין משמעות הכתוב לצורתו המסורתית. צורת הטקסט המודפס בדו מימד הופכת לצורה פיסולית וליריעות דמויי תחרה והופכות לאמירה אישית.
עבורי, העבודות של ניצה מהוות תפילות אישיות. והגלריה כבר עטופה בהן.
לא אירא רע, פרט, ניצה פלאנץ
את ניצה הכרתי בזכות האמן ישראל רבינוביץ שהמליץ לי להיות חברה של ניצה בפייסבוק. ניצה מתגוררת בשנים האחרונות באוסטרליה. מיד כשראיתי את העבודות שלה התאהבתי וחשבתי עד כמה הן מתאימות לגלריה אורייתא. אז הנה, התאפשר לו הזמן והמקום להציג את העבודות המדהימות שלה כאן בגלריה. הן היו מוצגות לפני חצי שנה בתערוכה בגלריה באבו גוש ומשנפגשנו ניצה ואני פנים בפנים והצעתי לה שהעבודות יוצגו בתקופת החגים היא שמחה על כך מאוד. כך שבהתרגשות רבה אני אפתח את התערוכה ביום שישי, י"ז אלול תשע"ז, 8.9.17 בשעה 11.30 בגלריה אורייתא, גני טל 16 בהושעיה.
מי שמלווה אותי בתערוכה זו היא שושי פוירליכט, שהיא חברתה הטובה של ניצה ולמען הגילוי הנאות אספר שהיא הייתה המורה שלי לציור בבית הספר היסודי שבו למדתי. היא הייתה מעוררת השראה עבורי כבר אז. מדהים איזה מעגלים נרקמים.
