פריז היא סיפור אהבה. אולי לא לכולם, אבל עבורי כן. התלבטתי הרבה איך לקרוא לפוסט האחרון שנכתב כאן, כמה שעות לפני שאני מפנה את הדירה וחוזרת לארץ וחשבתי שהכי נכון לקרוא למסע המיוחד שחוויתי אנגז'ה (יַחַד, בשיתוף) עם פריז. זו עיר שאהבתי כבר בפעמים הקודמות שהייתי בה אבל הפעם הרגשתי שהילכתי יחד אתה. ליופי האינסופי שמתגלה בכל זווית מבט, לחלונות הראווה היפהפיים, לאורות, למנורות, לבתי הקפה ובעיקר לאמנות המדהימה שיש כאן. הייתי תיירת ובעיקר אישה במסע, מסע לתובנות ולהקשבה פנימית. באמת זכיתי. ART SPACE TIME. . אמנות, מקום וזמן. פתאום באמצע החיים התפנו להם חודשיים לעצמי עם עצמי. וכידוע 'מי שנשאר עם עצמו הוא כבר לא לבד' (מירה מינצר יערי). פשוט הייתי כאן, נושמת את היופי, את העוצמה, את היכולת לבנות מבנים כל כך מרשימים שעומדים כל כך הרבה שנים על תילם, ואת שימת הלב לפרטים קטנים שמוסיפים טעם וצבע לחיים. ראיתי המון, ואל תשאלו אם ראיתי את זה או את זה כי מה שראיתי ראיתי ומה שלא – יהיה כבר בפעם אחרת. כן, נשאר טעם של עוד. הגלריות והמוזיאונים היו חוויה בפני עצמה. אין ספק שהיו כמה מילות מפתח שהפכו את המסע לנוח. האחד הוא Google map, אין לי מילים להודות להמצאה הזו. היכולת שלו לדעת היכן אני ורק לכתוב לו לאן אני רוצה להגיע ומיד לקבל את האפשרויות הכי טובות ונוחות. גאוני. השני הוא Google translate, עוד המצאה נהדרת. הפעם היו 4 שפות שכיכבו בו. עברית, אנגלית, צרפתית וקוריאנית. רק המילה 'תיקון עולם' נאמרת אותו דבר בכל השפות. לשמחתי באזור שאני נמצאת בו יש הרבה יהודים, הרבה בתי כנסת, פגשתי אנשים מקסימים שאירחו אותי, הרבה מסעדות כשרות. אהבתי את המזנון של איל שני, הייתי בו עם ענבל, עם האיש היקר ולסיום עם חיה אסתר. היה שמח שם מאוד. מלא חיים. אי אפשר בלי מילת כבוד לגאונות של המטרו. כבר מ1900 התחילו עם הרכבת התחתית בפריז ואני נפעמת איך הצליחו בלי מחשבים ובלי כל הטכנולוגיה שיש היום ליצור מעברים ומסילות שחוצות ממקום למקום. נכנסים במקום אחד ופתאום צצים על פני האדמה במקום אחר. זה נוח ומהיר. כמובן שבאוטובוס זו חוויה אחרת. רואים אנשים ומקומות שחולפים על פניהם והפעם על האדמה. אז חלק ממילות המפתח הן כמובן Le-Pâtissier, Le Boulangerie, Chocolatier, , הגבינות והיין. מי היה מאמין שאתאהב בשתיית יין. זה קרה לי. הבגטים כמובן. ומעבר לאוכל – הצעיפים המהממים. הם לובשים אותם כבדרך אגב, ונראים פשוט מדהים. ואני אוהבת צעיפים ידועה, חיכיתי קצת ל solde ואז התברר שהם עושים מכירה רק על פריטים מסוימים. וזה כמובן לא על מה שרציתי. אז תדעו שקניתי דברים אבל אל תדאגו השארתי לכם גם. אגב, אחת ממילות הקסם זה קשמיר. זה נעים בטרוף. מרגע שגיליתי את הקשמיר כבר היה קשה להשתכנע על משהו אחר.
בערב האחרון, הייתה לי חוויה מיוחדת, הוזמנתי לגלריה של ניקול גדליה, בזכות חיה אסתר שחיברה בינינו. הגעתי לפתיחה של תערוכה של פרופ' אלפרד ברוקשטיין שהוא יו"ר אולדנדורף במדעי המחשב בטכניון, בתערוכה מוצגים איורים שלו, הוא רושם ביד מצוינת, הפתיחה הייתה גם לכבוד תרגום ספר של אבא שלו (לודוויג ברוקשטיין) לצרפתית. בתרגום חופשי שם הספר: ' על פני כדור הארץ כמו בגן עדן' , ספר שעוסק בחסידות. ופתאום אפשר היה להחליף מילים על אמנות ורוח בעברית. החוויה שימחה אותי כמחווה אמנותי אחרון בפריז. ובדיוק עכשיו כשאני חוזרת ממפגש קפה אחרון בבית הקפה האהוב עלי מישהו שם מספר לי על תערוכת צילומים של ירושלים שנפתחה אתמול בערב בגלריה באותו רחוב. כמובן שהלכתי ושמחתי לראות צילום של יונים בכותל, או צילום של אדם עם תפילין מתפלל ליד וצילום של הכניסה לירושלים עם ברוכים הבאים. זה לא שהתמונות חדשות לי אבל היה מרגש לראות את זה כאן בגלוי בגלריה ממש ליד הסיטה.
אז פריז הייתה עבורי תחנה בכברת הדרך, שאני מהלכת בה ביומיים האחרונים ונפרדת בנחת ממקומות אהובים עלי במיוחד.
בנוף הבתים הישנים, אשר היו חלק בלתי נפרד מהנוף שהשתקף בחלון הדירה, הייתי חלק מהנוף….
עכשיו אני אורחת,
חוזרת לגן העדן של עמק יזרעאל,
לנוף הבתים החדשים שנבנים ליד ביתי,
ולחלון שמשקיף לציפורי.
"עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מחכים עוד לך עובר אורח…" (נתן אלתרמן)
merci beaucoup, תודה רבה שהלכתם איתי את כברת הדרך.. ותודה לבורא עולם שמשגיח עליי. מפנה את הדירה לאמנית נגה עציוני יודקביץ'. אני חוזרת לאצור את התערוכה הארצית של תלמידי מגמות האמנות בחמ"ד, התערוכה מיועדת להיפתח ב2.2.17 במוזיאון לאסירי המחתרות בירושלים. מוזמנים בשמחה.