לפני חמישים שנה, הייתי ילדה בת שמונה וחצי. מלחמת ששת הימים הייתה עבורי חוויה שנחרתה עמוק בזיכרון. אמנם גרתי בגבעתיים ולא באחד מקווי הגבול, אבל שמענו את המטוסים. עשינו האפלה על פנסי המכוניות ועל כל מנורה בצבע כחול ומתחנו ניירות דבק על חלונות הבית.
אבי היה בצבא, וסבא וסבתא שלי באו לגור יחד אתנו בימי המלחמה. אז היינו שלושה ילדים, אחי אביב שהיה בן שש וחצי ובועז שהיה בן שנה.
ואני כל כך דאגתי.
דאגתי במיוחד כשהייתה אזעקה והיה עלינו לרדת למקלט מגובה של שלוש קומות.
דאגתי אנחנו נספיק לרדת מהר ואם סבא שלי יספיק להצליח לרדת עם אחי על ידיו עד למטה במיוחד בשעת לילה. ובכלל החוויה של שהות במקלט ציבורי!
הרגשתי שהמלחמה הזו הייתה עבורי מלחמה על הבית מבחינתי.
אני מעלה את הזיכרון הזה כי פגשתי כמה אנשים לאחרונה והיה מעניין לשמוע איך כל אחד זוכר את הרגעים האלה לפני חמישים שנה.
ואחר כך הייתה חווית הזיכרון של ירושלים. של העיר העתיקה שהלכנו בה בהתרגשות גדולה.
זוכרת גם טיולים משפחתיים בדרך בית לחם ובדרך חברון.
ומהו הקסם הירושלמי שאני רוצה לספר עליו?
לפני כשבועיים הייתי בערב השקה לספר חדש. שם הספר 'קסם ירושלמי' ומה שמשמח אותי לספר שהסופרת שכתבה את הספר היא עידית שכטר פייל. לא תאמינו אבל הייתי מחנכת של עידית לפני כ28 שנים ומאז אנחנו קשורות. ואני פשוט גאה לספר לכם, ביום המרגש הזה על הספר שעידית כתבה באהבה רבה ובהקשבה ובחיפוש של הרבה פרטים שלא ידועים לנו על אתרים, פינות חמד ושבילים חדשים בירושלים של עכשיו. נהניתי לשמוע אותה מספרת על חלק מהמקומות האלה בערב ההשקה. ירושלים מתחדשת. גם מבחינת התחדשות אמנותית במבנים שקיימים שנים רבות שיש להם סיפור משל עצמם. גם בשבילי הליכה רגליים כמו פארק המסילה, שביל הלאום, בית הנסן, תחנת הרכבת הראשונה וגם בפארקים שונים. ספר שהוא טיול בתנועה בעיר שחקוקה באבן אבל גם מתחדשת תוך כדי תנועה. אז כמובן שאני ממליצה מאוד גם על הספר וגם על הסופרת.
עכשיו אתם יודעים שצילום הפתיחה של הבלוג הוא מספרה של עידית.

הצילום מנחל אוג / יואב אגמון.
השבת נתחיל לקרוא בספר במדבר. ולמה ממדבר מתנה?
כמו שקראתם, יצאתי לפני שבוע לצום המיצים. צום שהוא תמיד חוויה בגוף, בנפש ובנשמה. בימים אלה, שהם ימי ספירת העומר וספירת הימים והשבועות לקראת מתן תורה שיהיה בשבוע הבא, להיות במדבר זו הייתה עבורי מתנה גדולה. המקום הכל כך חשוף ונטול ירוקים ומים ועם זאת עוצמתי מאוד. פשוט מעורר השראה. וכך ניתן בהחלט להבין מדוע ניתנה תורה דווקא שם. גם תהליך הצום מבקש להשיל מעצמנו הרגלים ורעשים מיותרים ומבקש מקום יותר שקט בגוף ובעיקר בנפש. וקיבלתי כמה מתנות בשהות הזו בצום. במקום הנמוך בעולם (אלמוג, ליד ים המלח) ומשם אפשר רק לעלות. ומשם מקבלים תורה פנימית ועמוקה.
שני עקרונות משמעותיים עבורי בצום והם משיקים זה לזה.
האחד שחשוב לפנות על מנת ליצור מקום חדש להתחדשות. זה נכון לגבי חפצים וכמובן כלפינו כבני אדם.
והעיקרון השני – שהצמצום בונה אותנו. לכאורה כשאנחנו חיים בעולם של אינסוף גירויים, דימויים חזותיים ורעשים רבים – למה לצמצם?
אז כן. חשוב לצמצם כי אחרת לא ניתן לצמוח ולהתחדש.

ספירת העומר היא ספירה שלכל שבוע בה יש מהות אחרת מתוך עשרת הספירות שבקבלה. מתחילים בשבוע של חסד, ממשיכים בגבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומסיימים בשבוע של מלכות. זהו שבוע האחרון לספירה וזהו שבוע של מלכות.
שמחתי שהספירה המיוחדת ליום ירושלים יצאה חסד שבמלכות. שניהם מתאימים לעיר הזו.
ואני מבקשת לברך את כל בני משפחתי החוגגים ימי הולדת – שתזכו תמיד שחסד ומלכות יהיו מנת חלקכם בכל יום.

שתמיד נזכה לירושלים עוטפת אור ושל זהב,
ומאחלת לכבוד שבועות שהוא בבחינת מלכות שבמלכות,
חג שמח,

חודש טוב ושבת שלום,
ליאורה