ברמה האישית, השבוע הזה היה שבוע תרבותי במיוחד, היה בו ביקור בתערוכות במוזיאון תל אביב, יש כמה תערוכות מעניינות מאוד. 'אני ציירים' של יאיר גרבוז שהשנינות שלו מדהימה, 'בתי הכלא של הדמיון' של פיראנזי/שיוטה, ו'להזהיב את החבצלת' כפתורים וקישוטים אחרים בגלריה לעיצוב. אתמול הייתי בהופעת בכורה של להקת המחול ורטיגו – 'אחת, אחת ואחת', שעוסקת במשאלת הנפש של היחיד לאחדות. והערב אהיה בהצגה 'מלחמה' בתיאטרון בית צבי ברמת גן. הצגה שמציגה בה נטלי, אחיינית שלי שאני גאה בכברת הדרך שלה.
ואנחנו ערב פרשת משפטים ואני חושבת על המשפטים המשמעותיים שהיו השבוע.
מעבר לחוויות האישיות – ברמה הלאומית היה בשבוע הזה גם פסק הדין לאלאור אזריה, ונבחרו השבוע גם שופטים לבית המשפט העליון. אני לא ארחיב על כך אבל פשוט מעלה את הדברים בהקשר של משפטים.
הפרשה נפתחת באות ו', במילה ואלה…מה משמעותה?
דורש רש"י על המקום, "אלה פוסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים". רש"י מסביר בחצי משפט כי לאות ו' יש בעצם משמעות גדולה בתחביר העברי. אם היו מתחילים במילה אלה ללא האות ו' היינו יכולים להבין שרק המשפטים שנלמדים כאן הם המשמעותיים. אלא שהאות ו' מבקשת להוסיף את אלה לאלה.  הרב קוק בספרו "ראש מילים", בהסברו על  האות ו' מתאר זאת כך: "היא כקרס המחבר נושאים מפורדים". אך זה הרבה יותר מכך, האות ו' שמתחילה בראש השורה מחברת בין העולם העליון לעולם התחתון ובמעבר אל ההווה ומשם אל העתיד, כוחה של האות ו' היא לאחד את הדברים, ולמצוא את נקודת האחדות שבכל אחד.
מעניין לחשוב על כך בהקשר של ההופעה של להקת ורטיגו.
בשבת שעברה היינו במעמד הר סיני. על עשרת הדברות שירדו כתובים וחרוטים באצבע אלוהים ומסמנים את התורה בעליונותה וקדושתה. יכולנו לחשוב שהתורה תישאר ברום גובהה, ולא תרד אל החיים המעשיים עם מורכבותם וקשייהם, לכן האות ו' של "ואלה" מוסיף על הראשונות ומלמד אותנו כי התורה מחברת את האידיאלים הגדולים והנישאים (עליונים) שלה, אל החיים הפרקטיים המעשיים (התחתונים) אפילו לעבד העברי שנמכר בגנבתו.
לאיזה סוג של אנשים אתם שייכים? האם לאלה שאוהבים אירועים דרמטיים, שיש בהם קולות וברקים? אירועים חד פעמיים עם הפקה ענקית וגדולה? או אתם מעדיפים שגרה שחוזרת על עצמה ויש בה הוראות יומיומיות להתנהלות החיים?
אני שואלת כי בעיני זה ההבדל בין הפרשה הקודמת לפרשה שלנו.
בפרשת יתרו היינו באירוע המכונן שלנו כעם, וכמו שאתם זוכרים קולות וברקים היו חלק בלתי נפרד מהתפאורה של מפגש עם עשרת הדיברות.
אבל פרשת משפטים כולה פרטי פרטים של הלכות, ברובן שעוסקות בדינֵי נפשות, נִזקֵי גוף, דינֵי גניבה ורכוש.
יש כאלה שבוודאי הירידה לפרטים, לעומת הקולות והברקים, לוקחת אותם למקום נמוך הרבה יותר ואני מבקשת לשאול האם זה עניין של אופי? או עניין של אירוע זה או אחר?
ונכון, כברת הדרך שלנו מורכבת לא רק מהאירועים הגדולים אלא ממשפטים וחוקים והנחיות שניתנים לנו לאורך כל הדרך. לא קל לחיות אתם. הם מגבילים. הם חסרי צבע ומצמצמים את משיכות המכחול האקספרסיביות של חיינו. אבל רק לכאורה.
אבל בוודאי תסכימו איתי שתמונה ברורה ומדויקת שקל להתבונן עליה היא זו הריאליסטית ביותר שהאמן הקפיד בה על כל פרט ופרט.
והתמונה שלנו, המופיעה בסוף הפרשה הזו, היא שמשה עולה אל הר סיני כדי לקבל את הלוחות, ושוהה שם ארבעים יום וארבעים לילה.  ואנחנו נמתין לראות מה יקרה.
ראש חודש יהיה ביום ראשון ושני, מאחלת שיהיה חודש מבורך בשמחה, וגם יום משפחה שמח ומאחלת שבת של שלום, שבת שתהיה משמעותית במהותה וגם בפרטים הקטנים.
ליאורה
מתוך התערוכה 'להזהיב את החבצלת', מוזיאון תל אביב