כבר אינני זוכרת מתי כתבתי לאחרונה. רק זוכרת שכתבתי שחמי מאושפז בבית חולים. מאז עברו כבר שלושה שבועות. חגגנו פורים בבית החולים וגם נכחנו בהמשך התקופה יחד עמו שם. בזמן סעודת פורים כשכולם שמחים בשמחת החג – אנחנו נתבשרנו על ידי הרופא שטיפל בו שמצבו לא טוב ושאנחנו בתהליך פרידה. כ10 ימים לאחר מכן, ביום שני בצהרים אריה הוציא אותו מבית החולים, ולצערי הרב חמי, שלמה לוי נפטר ביום שני ליל כ"ג אדר בביתו שבשוהם. 6 שעות שהה בביתו. הגיע כדי לזכות ולהיפרד מאילה אשתו ולעלות למנוחת עולמים מהבית שהיה עוגן כל כך משמעותי בחייו. הוא נולד בליטא, חווה שואה כנער, עלה לארץ, למד הנדסת בניין בהתכתבות, הקים בית ומשפחה, שיכל את יוסי במלחמת שלום הגליל לפני 35 שנה, זכה להיות שותף בבניין הארץ במלוא מובן המילה כשעבד בחברת משה"ב. בן 89 .
איש יקר ואציל נפש. זכינו בו ובתכונותיו הטובות שהקרינו על כל הסובבים אותו.
אחד המנחמים גדליה גינזבורג, שהוא גם מחותן שלנו וגם מהקוראים שלי הביא דברים שכתב הרב נחום רכל. אני מביאה את חלקם: "עניין האבלות איננו צער על מה שקרה לנפטר, אלא צער על שקרה לנו. שעולמנו איבד מרגלית יקרה…אבידה המורגשת במיוחד על ידי הקרובים שנפגשו עם האור הממשי הזה". המילים האלה היו משמעותיים עבורי, שכך אנחנו מרגישים. שאור שזכינו לראות בו בבחינת תכונות של אופטימיות, ראיית הטוב והתמודדות בחוזק מול אתגרי החיים נעלם לנו. "הנחמה היא בהשתתפות אחרים בצער…כי מי שמכיר בחסרון ומצטער בו, חזקה שישלימו בחייו" – הלוואי וכל אחד מאתנו ייקח וינסה להשלים את האור הנעדר הזה בעולם במעשים טובים. שיהא זכרו לברכה.
ואני שאוהבת כל כך את התקופה הזו בשנה, שאוהבת את הצבעים, את הנופים המדהימים שנפרשים לאורכה של הארץ – מרגישה שהלב עובד בו זמנית בכמה מישורים. מצד אחד בכאב גדול ומצד שני במרחב צבעוני שיוצר שמחה בנפש.
אני מצרפת צילום שנשלח אלי ממרבדי הגולן בתקופה זו. שאני פשוט מציעה לכל אחד מכם לצאת מאזור הנוחות שלו ופשוט לטייל במרחבי הטבע.
אני חושבת שכדאי בכלל להעביר את החופש הגדול לתקופה הזו של השנה. זו פשוט חוויה נהדרת.
השבת, אנחנו מתחילים לקרוא בספר ויקרא. ספר שעוסק בתורת כהנים ובעבודת הקורבנות. מודה שאני פחות מתחברת לנכתב בספר הזה על אף החשיבות שבתכנים שלו.
קראתי שיר יפה לפרשה הזו ואני בוחרת לצרף אותו. מרגישה שהקריאות המדוברות בו מהדהדות את תחושותיי בימים אלה.
וַיִקְרָא / מזל תם
הָאֵל שֶׁקָּרָא לָאָדָם אַיֶּכָּה
שֶׁקָּרָא מִתּוֹך הַסְּנֶה: מ ש ה מ ש ה
שֶׁקָּרָא לוֹ לַדֶּגֶל
לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לִקְרֹא דְּרוֹר.
מַמְשִׁיךְ לִקְרֹא לְמשֶׁה
וּמְדַבֵּר אֵלָיו לֵאמֹר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם
אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם.
כַּמָּה קָרוֹב אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ?
כַּמָּה אֶפְשָׁר לָתֵת?
הַקְּרִיאָה הִיא הֲרָמַת הַקּוֹל
הַפְּנִיָה הַזּוֹ אֶל מִי-שֶׁהוּא
שֶׁיָּשִׂים לֵב, שֶׁיִּשְׁמַע:
מ ש ה! מ ש ה!
וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא הַדִּבּוּר
אֹסֶף הַמִּלִּים
בְּמַה נִבְחַר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
בְּמַה שֶׁלֹא.
וּלְבַסּוֹף, אִם מִשְׁתַּדְּלִים מַסְפִּיק
יֵשׁ גַּם אֲמִירָה.
מִלִּים פְּנִינִים שֶׁמֻּשְׁחָלוֹת
אֶל חוּט שָׁנִי עָדִין וְדַק
שָׁקוּף כִּמְעַט בִּלְתִּי נִרְאֶה,
וּבִקְפִידָה, אַחַת אַחַת
יוֹצְרוֹת חָזוֹן וּמַשְׁמָעוּת
סִבּוֹת לִחְיוֹת.
מתוך אתר 'קולך'
מאחלת שנזכה להקשיב לקריאות הפנימיות שבנו, במיוחד לאלו שקוראות לנו לחירות הנפש,
שנזכה לראות שני עצי פרי מלבלבים ולברך את ברכת האילנות שאני כל כך אוהבת:
"בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם",
מאחלת שבת של שמחה ושלום,
ליאורה
קרדיט צילום הגולן לאהד פרל
