מפריז באהבה

Palais Royal

ועוד צילומים מהפלאה רויאל, מהמיצב של האמן דניאל, מגלרי ויויאן עם חנות הסחלבים המדהימה,
שבת שעברה הייתה נהדרת, הוורדים ממשיכים לצמוח,
ואני לקראת השבת הקרובה מודה
'שקטונתי מכל החסדים שאלוהים עושה עמדי'…
מאחלת שבת שלום,
מפריז באהבה, ליאורה
יום שישי, כ"ג כסלו, תשע"ז 23.12.16
שולחת אור מעיר האורות
אין מה לומר, חנוכה הוא חג אהוב עליי מאוד. האור הוא חלק בלתי נפרד ממהות חיי. והנה אני נמצאת בעיר האורות וכותבת מכאן. אז לכבוד החג המקסים הזה בחרתי לצרף ציטוט שהכי משמעותי בעיני לחג. הציטוט הוא סיומו של הפרק 'תבונה' מתוך הספר 'ברכות סבי' של רחל נעמי ריימן. היא ילדה קטנה שכל יום אחרי הלימודים מבלה עם סבא שלה שהיה רב אורתודוכסי בקהילה בארה"ב (שעלתה מרוסיה לפני תחילת הפוגרומים).
היא כותבת על אחד הזיכרונות שלה שהיא מדליקה עם סבא שלה את נרות חנוכה. הוא מספר לה שהסיפור העתיק ביותר על חושך ואור מתחיל בבראשית, כשאלוהים ברא את השמיים ואת הארץ. הוא מכבה את האורות בחדר וכך הם מדליקים כל ערב נר נוסף בחנוכיה. בלילה האחרון היא כל כך מאושרת ונפעמת מהיופי והוא עונה לה:
"המנורה של אלוהים היא אפילו יפה יותר, נשומהל'ה.
המנורה של אלוהים עשויה מבני אדם ולא מנרות…
הסיפור של חנוכה מספר שאור האלוהים דולק בחשכה אפילו ללא שמן, ואכן זה כך,
זהו אחד הניסים של האור. אבל יש עוד.
בכולנו יש מקור של אור. כך אלוהים ברא אותנו.
כאשר אלוהים אמר 'ויהי אור!' הוא מדבר אלינו באופן אישי, נשומהל'ה.
הוא אומר לנו מה אפשרי, איך נוכל לבחור את דרך חיינו.
אבל נר אחד לא מפיץ הרבה אור בחשכה.
אלוהים לא רק נתן לנו הזדמנות לשאת את האור,
הוא נתן לנו יכולת לשלהב ולחזק את האור זה בזה, להעביר את האור.
וזו הדרך שבה אור האלוהים יאיר בעולם לנצח."
וזו בעיני האמירה הכי משמעותית לחג הזה. האורות הם בלבבות של כל אחד מאתנו, ואנחנו יכולים לשאת את האור ולהעביר אותו הלאה.
גם אם כבר שמעתם אותי עם הדברים הללו – עבורי הם מהות. להעביר את האור. מציעה לבחור אנשים בסביבתכם שמאירים את חייכם ותוקירו להם תודה.
לכבוד החג הנכנס במוצ"ש צילמתי לכם כל מיני מנורות (שגם זו אהבה גדולה שלי) שראיתי בפריז. בנר ראשון של חנוכה אני מארחת את האמניות הישראליות שב"סיטה" וכמובן גם את עדן.
מאחלת לכם שבת שלום וחג חנוכה מואר ושמח.
מפריז באהבה, ליאורה

פרשת מקץ, פריז תשעז 30.12.16
מי ידליק?
בשנה שעברה גיליתי את השיר היפה של נעמי שמר. ניתן לשמוע אותו מולחן ביוטיוב. השנה, השיר דיבר אלי במיוחד כשאני בפריז ומי באמת ידליק איתי נרות.
אז לשמחתי הרבה בלילה הראשון הדליקו יחד איתי האמניות הישראליות שנמצאות בסיטה. צפיה דגני, תמר הירשפלד, האמנית חיה אסתר קראה משיריה, עדן חברתי היהודיה/הקוריאנית סיפרה את הסיפור שלה. זו הייתה פתיחה נהדרת.
ובנר שני של חנוכה הגיעה ענבל, הבת שלי, להדליק איתי בפריז. ארבעה ימים מוארים שהם בבחינת נס חנוכה. מעבר להרבה קפוצ'ינו ודבל אספרסו שנשתו במקומות ייחודיים, האורות שנראו השבוע היו של מגריט במרכז פומפידו, של ג'קומטי ופיקסו, שוק אלגרה, סנט ז'רמן, חלונות הראווה בשדרות אוסמן בגלרי לה פאייט, האורות בשאנז אליזה שאין להם סוף, ובמיוחד הלכנו לחפש את האורות בבלוויל בעקבות הרומן 'כל החיים לפניו' של הסופר הצרפתי אמיל אז'אר שהעלילה שלו מתרחשת שם. פתאום, תוך כדי הליכה במקום שמוקף זרים אני מגלה שלט שכתוב עליו באנגלית
OR- HAHIM ואני מבינה שמדובר בבית כנסת. מתברר שמדובר בשניים.
וכמה דקות לאחר מכן אני מקבלת הודעה מרגשת שלמנחם, החבר הטוב שלנו, לאחר סדרת טיפולים אין עדות ללימפומה. ואני בוכה מהתרגשות על הנס.
נשארו עוד יומיים של חנוכה, נר שביעי ונר שמיני שיאירו כאן את שמי פריז מהחלון שבדירה שהרבה אמנים נכחו בה לפני, והראשון שבהם היה הצייר מרדכי ארדון.

מי ידליק, נעמי שמר
ההולכים בחושך
אור גדול יראו
הכמהים לחופש
בית ימצאו
אפלה מולכת
על הפנסים
העומדים מלכת
מחפשים נסים

מי ידליק נר עתיק
מי ישמיע שיר
מי ימצא בליבו
אור חדש בהיר
בלפיד של אתמול
עוד תבער האש
לפעמים נס גדול
שב ומתרחש

האורות דולקים
על אדן חלוני
יש מי שידע
לפתור את חלומי
זה אותו סיפור
אותו המחזה
בימים ההם
ובזמן הזה….
מאחלת המשך חג שמח וחודש טבת שיהיה מבורך בטוב. שבת שלום, ליאורה

יום חמישי 5.1.17
בין ישן לחדש
חזרתי לפני כשעה מחוויה מיוחדת, צפיתי בבלט בבניין האופרה הישן בפריז שנקרא גרנייה. זכיתי לחוויה הזו בהשגחה פרטית היות והכרטיסים שנשארו היו מאוד יקרים כשניסיתי להזמין בכרטיס אשראי, לכן החלטתי שאגש היום לבניין האופרה בתקווה להשיג כרטיס מוזל. גם הקופאי אמר לי שנשארו 2 כרטיסים אחרונים בסך 95 יורו, תוך כדי התלבטות פנימית שלי הוא אמר לי שכרגע בדיוק מישהו ביטל כרטיס בסך 50 יורו במקומות מצוינים. כך שהצלחתי להיכנס לבניין המהמם והמיוחד הזה ולצפות בבלט במקום מצוין כשאני יושבת בשורה הראשונה בתא מרופד באדום ממש כמו פעם. רק לראות בגובה של 5 קומות בתקרה הפנימית את הציור של שאגאל, מהמם.
עדן, החברה הטובה שלי (שחוזרת לקוראה ביום ראשון) ואני משוחחות הרבה על הישן והחדש. עדן היא אמנית עכשווית, והיא מחפשת את ה contemporary art בפריז. פריז היא סיפור אחר. יש בה פה ושם עכשוויות אבל בעיקר היא מדגישה את הישן, מעצימה אותו ומזמנת את כל הבאים לפתחה להכיר את מהותה. היא מספרת סיפור אחר, ואני מגלה אותו ונפעמת כל יום מחדש. מהיכולת שהייתה להם לפני הרבה מאוד שנים לבנות כפי שבנו, בגבהים האלה, בעמודים, בתקרות. לא תמיד אני אוהבת את הקישוטיות שלהם אבל אין מה לומר היא מעוררת השתאות. ואני אוהבת את פריז כפי שהיא. אבל בעיקר שיתפתי בעניין היות והבלט הערב Ballet Semperoper Dresden היה שילוב של בלט קלסי ובעיקר מודרני. אהבתי מאוד את השילובים, לא את כולם. אבל אהבתי את היכולת לקחת רקדנים שרוקדים קלסי וליצור איתם הן מבחינת המוסיקה, התלבושות והכוריאוגרפיה אמירה חדשנית ומודרנית. אני כידוע אוהבת חיבורים וכך מתבוננת על הדברים.
השבוע ביקרתי בכמה גלריות ומוזיאונים (אי אפשר לשתף בכולם) וגם במוזיאון של הפסל רודן, שאני מאוד אוהבת. הן מבחינת הפיסול שלו והן מבחינת המבנה והגן המקסים שם. פינה ששווה תמיד לחזור אליה. בדרך לשם ראיתי באיזה חלון ראווה של גלריה, שלצערי הייתה סגורה בדיוק כשעברתי לידה, פיסול שמהדהד עם רודן. יותר נכון מנסה להדהד אבל מכיוון שאהבתי צילמתי.
הזמן עובר מהר מדי, נשארו לי עוד שבועיים.
עד אז מנסה לקלוט ולהכיל כמה שרק ניתן.
עם מי אשתה קפה בשבוע הבא? בעזרת השם תשמעו בפוסט הבא.
שבת שלום, ליאורה

פרשת ויחי תשע"ז 13.1.17

לשמחתי, אחרי 6 שבועות של געגועים, האיש היקר שלי הגיע השבוע לפריז. אמנם הוא סובל מכאבים ברגלו (עדיין מהתאונה) אבל אנחנו מצליחים לאט לאט ליהנות מהעיר המדהימה הזו והפעם יחד. אחד הדברים שאני אוהבת זה בתי קפה. ובאמת אספתי כאן רגעים של בתי קפה שהכי חשוב שיודעים לעשות קפוצ'ינו כמו שצריך. בבתי הקפה יש משהו שמחבר אנשים ויוצר פינות בנפש לעיתים בזוג ואפילו בלשבת לבד זו גם חוויה מיוחדת. ש"י עגנון כותב "לכל אדם נועד לו להכיר את מי שיכיר, ובאיזה זמן יכיר אותו, ובאיזו סיבה יכיר אותו"… ואני רוצה לשתף בסיפור מיוחד שקרה לי. ערב אחד גיליתי בית קפה קטן ברחוב צדדי ליד הסיטה שעמד לסגור. המוכר דיבר אנגלית מצוין והיה יום חמישי בערב ומכיוון שאין לי מיחם לשבת, שאלתי אותו אם אני יכולה לשלם לו הערב ולבוא לשתות קפוצ'ינו בשבת. הוא אמר לי שאין בעיה. (אי אפשר לעשות את זה עם אף בית קפה צרפתי. הם לא יבינו מה אני רוצה). וכך היה – הגעתי בשבת בסביבות 16.00 בשבת אחה"צ, והמקום היה עמוס. התיישבתי ליד הבר והם מיד שאלו אם אני ליאורה והכינו לי קפוצ'ינו מעולה. לידי על הבר התיישבה בחורה שהבנתי שהיא ישראלית, שמה דפנה, והתחלנו לשוחח. היא הגיע לשבוע לפריז, היא עוסקת בנדל"ן וסיפרתי לה מה אני עושה בפריז. אחרי 45 דקות שאנחנו נהנות ומשוחחות אני שואלת אותה שוב על העשייה שלה והיא מספרת שהיא עובדת בחברה שזה עסק משפחתי. (אני לא כותבת את כל הפרטים כי עדיין לא קיבלתי אישור ממנה) ואז אני פשוט מתחילה לבכות כי הבנתי שהיא שייכת למשפחה ולחברה שבה אבא שלי עבד הרבה שנים וידעתי לספר לה פרטים אישיים שקשורים בטרגדיה שקרתה במשפחתה לפני 44 שנים עוד לפני שהיא נולדה, כשהייתי בת 14 ואני זוכרת אותם כי אמנם אבא שלי היה מנהל כח אדם בחברה, אבל זו הייתה כמו משפחה עבורו. עכשיו תראו איזו השגחה פרטית גדולה היה המפגש בינינו. מי היה מאמין? בית קפה קטן, ברחוב צדדי בפריז וכזה מפגש. התרגשתי מאוד. הבנתי שאבא שלי בא לבקר בפריז אך מעבר לכך הזיכרון הזה בא במכוון כחלק מתהליכי החוויות כאן. בית הקפה הזה נקרא Le Peloton והוא ייחודי במחשבה שהוא מנסה ליצור קהילה של אוהבי קפה. הוא מביא כל שבוע קפה מארץ אחרת וקפה פשוט מעולה. וכמובן שבמהלך השבוע וכל שבת אני שם וזו חוויה של היכרות אנושית מדהימה. ובאנגלית. (פול מניו זילנד). בית קפה נוסף שנמצא כאן ליד הסיטה הוא La Cafeotheque, בית קפה אמנותי, תרבותי שמלקט כל מיני סוגים של כורסאות וכסאות וגם בו ממש כיף לשבת. ועוד אחד מיוחד שהייתי בו פעם אחת lindt ליד האופרה שאהבתי את 4 הצבעים שהגיעו בו זמנית בכוס אחת. עוד שבוע בעזרת השם נפרדת וחוזרת לארץ ועד אז שבת שלום מפריז, באהבה. ליאורה