"הכל מפות. גם בני אדם וגורלותיהם.

וקנה מידה לרגלי כל אחד

ופרוש הסימנים: זו דרך טובה, זו קשה,

זו עלייה וזו תהום. זו אהבה גדולה

וזו אכזבה עמוקה.

הכל מפות פרושות של

האדריכל האלוהי". (יהודה עמיחי)

אלה צימבליסטה, הדר גד, וורדה שרון קרמר עוסקות בציור נופי ארץ ישראל, בציור שמתכתב עם המקום ועם זהותו.

ניתן לאבחן את יצירתן כמפות, כסימני דרך המורכבים משכבות של זיכרון, של מקום ילדות. נוף ריאליסטי ונוף הנוצר מסימני דרך שיוצרים מפת נפש.

מיכל שרייבר, יוצרת מעין מפה שנוצרת ממילים עבריות הנכתבות על הגוף כמצע.

אלה צימבליסטה ננצל, מתכתבת בעבודותיה עם לב ילדותה, קיבוץ רעים. מנהלת (מתוך מבט על) דו-שיח עם רצועת עזה, היוצר מעין תצלום אוויר. אלה יוצרת מפה אישית המחוברת למפת הנוף האמיתי כפי שהוא שמור בזיכרונה. את גבול הרצועה היא מטשטשת ובונה מעין  גשרים ומחלפים בין מקום למקום. ציור זה אחרון מתוך סדרת ציורים ההולכים ומתרחקים ממחוז ילדותה, עולים אט אט מעלה מעלה.

הדר גד, נשענת על פרטי זיכרונות מביקוריה בפרדסי עין חרוד ודרכן נוגעת ומתמודדת עם תפיסת הפרדס התלמודית. עבודותיה של גד הן מתוך סדרת "ארבעה נכנסו לפרדס".  בעבודותיה היא נאחזת בריאליזם של פרטי המקום בדייקנות מופלאה ובקומפוזיציה מדויקת. "במכלול יצירה זה מתלכדים 'העמק של מטה' ו'העמק של מעלה' כשתי ישויות משלימות, הנושאת את זיכרון המקום ועתידותיו, את סיפוריו ושתיקותיו". (יניב שפירא)

ורדה שרון קרמר, מנסה ליצור מתוך כאוס סימנים הממלאים את דמיונה "שפה שתתפוס ותהפוך מעט מהם למשהו ויזואלי ומוחשי. נקודה מצטרפת לקו שהופך לצירופים של קוים וכתמים, מהותו המקורית שוב איננה מוגדרת כנוסחה מוכרת או כסימן מוגדר. הסימן עצמו כבר אינו האובייקט, הוא הופך בתהליך ארוך ומרתק לייצוג של האובייקט.

באותו האופן, המפה הטופוגרפית אשר מייצגת מציאות ע"י סימנים מוסכמים וידועים מראש, הופכת תוך כדי תהליך העבודה, לאוסף של בחירות אקראיות מבין הסימנים המייצגים קווי גובה ורוחב, דרכים ושבילים, תוואים, גבולות, ערים וארצות.

אפשר לומר, שיצירתה מחדש של המפה, מייצגת את שפת הסימנים שלי שהיא עצמה אינסופית, בלתי נדלית ואיננה ניתנת להכלה. בתהליך מעגלי וחוזר של פיצוח קוד מוכר ומוסכם והצפנתו מחדש, אני בה בעת מנכסת אותו לעצמי, אך גם מותירה אותו בידי הכלל".

מיכל שרייבר , רשימה, פעולה על מצע הגוף. עבודה זו היא תוצאה של מיצג, שהוצג בתערוכה" רשמים V – הביאנלה הארצית החמישית לרישום בישראל". מיכל "חותרת לתקשורת באמצעות כתב הנמוג אל תוך מפה מנטלית מסועפת מופנמת, שאינה ניתנת לפענוח". (טל יחס). "עטופה ביריעה שקופה, מתוחה על העור, רשמתי מלה אחת בכל פעם על המצע השקוף, והפכתי אותה מיד לדימוי חסום, בלתי קריא. המלים מתוכי נכתבו בשחור, מלים מבחוץ נכתבו באדום. על היריעה הצטבר דימוי רישומי, שהעיד בצבעיו על מידת המעורבות של הקהל, וכיסה לאיטו את גופי." (מיכל שרייבר)

*צילומי תמונות יונית מטילסקי צדוק