חוט,

אִם אָדָם

הָיָה מוֹשֵךְ אַחֲרָיו חוּט

לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ,

מַה הָיָה מְסמֵּן אַחֲרָיו,

אֵיזוֹ דוגמא,

מִשָּׁם עַד שָׁם, קַו דַּק

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

רִשׁוּם רָגִישׁ ומדויק

ותָמִיד נִרְגָּשׁ.                 חיה שנהב

בתערוכה 'מעשה רוקמת' מושכות האמניות חוטים הנרקמים מזיכרונות, פחדים, מחשבות ואמונות מעברן האישי לעבר הווה עכשווי. היצירה שנעשית על גבי מצעים ייחודיים יוצרת דיאלוג של רקמה אנושית ומתרקם מארג של רישום רגיש ומדויק ותמיד נרגש. האמניות מתכתבות עם הבית שנולדו לתוכו, בתים שתפירה/חוטים/רקמה היו בו תשתית נוף ילדותן.

חולצה צבאית, שמלה העשויה ממדים צבאיים, נייר פרגמנט, מעטפות ורקמה בין דפי ספר אמן – כל אלה חוברים בתערוכה לאמירות אישיות מאוד כשהחוט מהלך ביניהם כבדרך משלו ומסמן דוגמא על פני האדמה.

האמניות מושכות חוטים מתוך החומרים הקרובים אליהן ומעלות אותה לרמה של קודש, של רוחניות ושל רובד עליון יותר, רגע שבו הדברים לא מושלכים הצידה אלא משנים מבפנים את מהותם. החיבור והתפירה מחדש משנים את המלאכה העמלנית שעברה במסורת המשפחתית. כולן ממקמות את ה'סטודיו', חדר העבודה שלהן, בחלל המגורים בביתן. מחוברות לחייהן כאמניות, כנשים, כאמהות, כסבתות.

במלאכת בניית המשכן מופיע הפס'  "וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם: שמות, כ"ו, ל"ו . ועשית מסך – וילון שהוא מסך כנגד הפתח, כמגן. מַעֲשֵׂה רֹקֵם – הצורות עשויות בו מעשה מחט, כפרצוף של עבר זה כך פרצוף של עבר זה."

האמניות ברקמותיהן יוצרות משכן.

בתיה שני – רוקמת שאלות ופחדים על בדים ומעטפות כחלק מתהליך של העלאת מחשבות לחלל ושחרור הפחדים. היא רוקמת על שמלה מיניאטורית מבדים ופיסות מדי צבא. שילוב המדים בשמלה שהיא סמל לנשיות ולרוך מתייחס למצב הנשים, בעיתות מלחמה. צבא, מלחמה, מושגים שלקוחים מעולם הגברים, אך הנשים מתמודדות עם הדאגה בחזית. נוכחת? נעדרת?

מזל כרמון – משלבת אמנות "גבוהה" עם יצירה ביתית ומסורתית כמו תפירה, עם הביוגרפיה הפרטית שלה. בתערוכה מוצגות עבודות העשויות מנייר פרגמנט שעבר עיבודים שונים – כביסה, ייבוש, צריבה, תפירה ופרימה. הנייר המעובד נדמה לממצא ארכיאולוגי או לשרידי חומר אורגני שאינו מזכיר את החומר ממנו נוצר.

נורית צדרבוים – מציירת את דיוקנותיה בספר אמן. הדיוקן ממשיך להירקם במארג של חוטים שהיא טווה על מצע הנייר תוך כדי פציעת הדיוקן בכניסת המחט והוצאתה. רישום רגיש נוצר בספר אמן פתוח המתכתב עם הרקמה על הדיוקן והרקמה המופיעה על הצד האחורי של הדיוקן שלפניו.

סיגל מאור – השורה מהשיר "רקמה אנושית אחת חיה" כמו נוצרה לוידיאו ארט של סיגל. אבדן 3 הנערים ואבדנם של החיילים ב"צוק איתן" מהווים תשתית לרקמת הדיוקנאות המונצחים בשילוב המחשבות והדאגות שנכתבות על חולצה צבאית. סיגל רוקמת מחשבה לצורה כשברקע פסקול המבטא את פחדיה. קו תפר הנרקם כדבקות במטרה שעדיין לא הגיעה לסופה.

*צילומי תמונות יונית מטילסקי צדוק