בתערוכה כלות – דעת, מתקיים שיח נשי וחיבורים מבחינה חזותית (כמו הצבע הלבן) ומבחינת הזמן בין נשים חרדיות בימינו וחלוצות מראשית ההתיישבות בארץ.

סדרת העבודות הנוגעות בטקס המהווה שיא בחיי האישה היהודייה, הוצגה לראשונה בתערוכה 'בטבעת זו' חתונה יהודית באמנות עכשווית בבית התפוצות, ב – 2010, באצירת רז סמירה, ועכשיו נפגשת לראשונה בגלריה אורייתא עם המשך העיסוק והטיפול של האמנית בדמות הנשית בסדרת החלוצות.

הצבעוניות הלבנה באה לידי ביטוי בשלוש היצירות שנקראות 'לבנות', שלוש נשים הלובשות שמלות כלה המכסות את כל גופן, ויוצרות מעין ערפל ויותר מכך מעין פרוכת שקופה. שמלות צנועות. שרק הידיים נשקפות מהן בתנוחות שונות, ומבעדן מבצבץ לו בעדינות רבה חוט אדום. שמלות הכלה מצוירות כמגזרות של בגדים כפי שהיינו נוהגים להלביש בילדותינו על בובות קרטון. לכאורה קווי תפר  מסמנים אותם.

והיצירה שמהווה את הפתיח לתערוכה זו נקראת 'כלולות', "הציור כלולות של חיה גרץ רן עוסק בחתונה בחברה החרדית. הכלה מתוארת כשסביבה מעגל הדוק של שלושה דורות של נשים, כולן בלבוש כהה, וללא שום נוכחות גברית. על רקע בגדיהן הכהים, המזכירים צללים, מוחזר הבוהק של שמלת הכלה הלבנה בבגדי התינוקת". (רז סמירה, מתוך 'בטבעת זו'), בובת ה'במבי' שמופיע כמוטיב ביצירה מתכתב עם סיפורו של 'במבי' (פליקס זאלטן) המתמודד ביער ובפרידה מאמו כחלק מתהליך התבגרותו, וכפי הנראה מבקש לומר גם כאן לכלה – תחנה במסע החיים.

ומה בינן לבין החלוצות המוצגות בתערוכה?

כפי שכותבת חיה על עבודותיה "באמנות שלי אני מקיימת דיון בעמדות נשיות, ישראליות בתפיסות החינוך והחברה של ילדותי ובני דורי (ילדי קום המדינה). הדמויות המטופלות נוגעות בתולדות התפיסות המנטאליות והויזואליות בארץ בתקופת הקמת המדינה , תוך שהן מפרקות את המיתוס ומעמידות בסימן שאלה נרטיבים מקובלים". והחלוצות עבור חיה מספרות את סיפורן של נשים שהגיעו לארץ בשנות ה- 20 כשהן חדורות אידיאלים של שוויון ועמוסות חלומות על הפרחת השממה. "ההתמקדות שלי בחלוצות בא מהצורך להסיר את המסך שכיסה על אמת כואבת ומציאות אחרת מזו שסופרה (ברוב המקרים) מנקודת מבט גברית.

לנרטיב של אחווה ושוויון לא היה זכר ביומני הוידויים ובטקסטים שנכתבו על ידי אותן חלוצות ותחושת ההחמצה והויתור האישי – היה נוכח ביומני הקבוצה.

בתערוכה יש התייחסות לביוגרפיה האישית שלי. מלאכת הטיוח הפכה לסוג של ערכת הישרדות אצל דור האמהות שלי. רובן ויתרו על המימוש העצמי שלהן – והטילו על כתפי  הדור הצעיר  את כובד מטען ההחמצה והתקווה למימוש – דרכו."

את דיוקנן של החלוצות מציירת האמנית על קרשי חיתוך משומשים, כשהשריטות שהותירו הסכינים על מצע החיתוך מחדדים את קריאת דיוקן החלוצה כאישה למודת סבל. לאפקט זה תורם גם החיתוך של הפריים המצויר. חיה גרץ-רן נוהגת ליצור סדרות של ציורים. הסדרתיות מאפשרת לה לחקור את הנושא לעומק ולחזור עליו בווריאציות. היא מרעננת את זיכרונותיה מתקופת הילדות באמצעות עיון מחודש בתצלומים משפחתיים.

מיקומה של התערוכה 'כלות – דעת' מתכתב עם הייחודיות של הגלריה כבית לתרבות יהודית בגליל. בזכות החיבורים בין תחומי הדעת של אמנות ויהדות, גלריה זו מובילה לשינוי חברתי, תרבותי ומהווה פריצת דרך בנוף האמנותי בארץ ובשיח החברתי והאמוני.