ז'אק ז'אנו , פסל מוערך בארץ ובעולם. ז'אנו מפסל בעיקר בברזל חלוד,

אך גם עץ, נייר וספרים בלויים משמשים בעבודותיו כחומר גלם.

חלק נכבד מהחומרים הם למעשה פסולת שאסף ומחזר.

בתערוכה "ואהבת" מוצגים עבודות שז'אנו יצר בברזל חלוד שמהם הוא הרכיב

בכל פעם טקסטים חדשים מדימויי האותיות. ז'אנו בעבודתו דואג למחיקת הזהות  הראשונית של החומר.

הוא מציב צריבה וצירוף של אותיות בחיפוש מתמיד אחרי משמעות וזהות מעבר לתפילה ולטקסטים מארון הספרים היהודי.

לדעת דוד שפרבר באמנות היהודית, ובאמנות הישראלית נעשה שימוש רב באותיות.

לעתים קרובות השימוש בא כחלק מציטוט טקסטים יהודיים.

לדבריו אותיות הברזל המרותכות בעבודתו של ז'אנו עולות לא כמסמן של שפה או קול,

אלא כאיכות מטאפיזית נפרדת, המתחברת למסורת חז"לית וקבלית של בריאת העולם מאותיות,

ובעקבותיה היצירה כצירוף של אותיות.

המונח "ואהבת" בתרבות היהודית, נוגע בכמה מערכות יחסים.

הראשונה שבהם היא מול אלוהים הציווי לאהוב אותו.

השנייה – 'ואהבת לרעך' שפירושו האר פניך באהבה אל בני-האדם אשר פעם-בפעם

אתה בא במגע אתם בדרכי חייך.

בתערוכה "ואהבת" המונח רחב יותר ונקודת המוצא של ז'אנו היא

האדם עצמו ומערכת יחסיו עם הסובבים אותו.

התערוכה מנסה לבחון את יחסי הגומלין בין ה"אהבה" לבין הברזל החלוד שממנו היא עשויה.

*צילומי פתיחה מנחם גולדברג