השבוע נערך בביתי ערב של זיכרון בסלון. ערב שהיה מרתק ומרגש ומפליא בידע שלא הכרנו עדיין. והכי חשוב היו בו חיבורים אישיים. התארחו בסלון דני מאסטרו, ושבתאי (סבי) חנן. הם סיפרו על יהדות סלוניקי, ודני סיפר כיצד אבא שלו ז'אקו מאסטרו הציל יהודים רבים באושוויץ (המלאך הטוב מאושוויץ). הסיפור הזה מדהים כי הוא מחבר את אבא שלו, את איבי גרוס (אחות של סבתא שלי שהגיעה לאושוויץ במשלוח הראשון מקיז'מרוק בסלובקיה ב42) ואת יז'י פוז'ימסקי שהיה מנהל העבודה הראשי באושוויץ. (אסיר פוליטי פולני במחנה מ1940), פוז'ימסקי קיבל איש חסיד אומות עולם בזכות העדות שנתן עליו ז'אקו מאסטרו. הם הפעילו מנגנון של כרטיסיות שמאסטרו זייף כדי להציל יהודים במחנה. הוא היה העוזר הראשי של מאסטרו. לא יודעת אם הצלחתי להסביר את המורכבות הזו, אבל זה סיפור ממש מדהים כי הוא תרם לנו ידע כיצד פעל המנגנון הזה באושוויץ. לאחר המלחמה פוז'מסקי הציע נישואים לאיבי, אחות של סבתי והם נישאו. היא בחודש הבא תהיה בת 95 וחיה עד היום בפולין, לא רחוק מקרקוב.

מימיני דני מאסטרו, משמאלי שבתאי (סבי) חנן

אבל מה שאני מבקשת לספר במהות הימים שאנחנו עוברים בין יום השואה ליום הזיכרון והעצמאות- לפני שלושים וחמש שנה, נהרג יוסי לוי הי"ד, אח של אריה במלחמת לבנון הראשונה. יוסי נקרא יוסף צבי על שם אבא של סבא שלו שנפטר שנה לפני שהוא נולד. יוסף צבי הלוי, הסבא הגדול, היה חתן פרס ישראל. היה אב בית דין של תל אביב יפו וכתב הרבה ספרים על מצוות התלויות בארץ. יוסי שלנו, למד בישיבת ההסדר ברמת הגולן וההורים החליטו לתרום ספר תורה בן מאה שנה שהיה שייך לרב יוסף צבי הלוי זצ"ל. ספר התורה הוא ספר קטן מאוד ומיוחד. לפני כשנה גילינו שהספר תורה נפסל. החלטנו במשפחה לתקן אותו. בשבעה על חמי שנפטר השתמשנו בו. בסיום השבעה בקשו מאתנו, מכפר הנוער בנוה עמיאל, להשאיל את הספר למסע לפולין שהם יצאו אליו עם תלמידיהם.
סיפרה לי חברתי מהושעיה, גינה גניאל, שהדריכה אותם בפולין, שהם לא עזבו את ספר התורה. הם לקחו אותו אתם לכל מקום, שרו ורקדו אותו. ובמיוחד היה מרגש בציון של ר' אלימלך מליז'נסק. לאורך המסע שלהם קיבלנו תמונות מהם מהמקומות השונים שהם היו בהם. ואני בוחרת להביא את הצילום של ספר התורה באושוויץ. התרגשנו מכך מאוד. לחשוב שספר התורה הזה שהוא בן 100 שנה, והיה מוקדש גם ליוסי שנהרג במלחמה על הארץ שלנו, ועכשיו הוא הגיע גם לסגור מעגל באושוויץ. כשאני חושבת על כך שחמי היה ניצול שואה, אב שכול, והיה מבוני הארץ הזו על אמת, ובדיוק מסמל את הימים האלה שאנחנו מהלכים בתוכם.

בצילום הראשי ספר התורה בשערי אושוויץ.

ביוסי הייתה מידתו של אברהם אבינו, הוא היה עבורנו אור של תמים תהיה עם ה' אלוקיך, של אמונה, של דבקות, ושל ענווה גדולה. את כל התכונות האלה אנחנו מעלים בזיכרון כבר שלושים וחמש שנים ומנסים להיטיב בעזרתן את מהות חיינו וחשוב לנו להעביר תכונות אלה גם לילדינו ונכדנו.

מסיימת בשיר של מירה מינצר יערי

אָדָם– נוֹתֵן אֶת זִכְרוֹנו בְּבָנָיו וְתַלְמִידָיו.
וְהֵם הוֹלְכִים עִמּוֹ לְאוֹרֶךָ הַדְּרָכִים,
וּמַעֲלִים לִפְנֵי עֵינָיו מַרְאֶה הַמְּקוֹמוֹת,
וְהֵם פּוֹסְעִים סְבִיבָיו בְּתוֹךְ שָׂדוֹת,
וְהֵם שָׁמַיִם בְּפִיו שְׁמוֹת הַצּוֹמֵחַ וְהַחַי
בָּעוֹלָמוֹת.
…

עִמּוֹ יִהְיוּ לנחול נֶאְחָדִים אֶת יַד הַזִּכְרוֹנוֹת,
וְהָאָדָם – נוֹתֵן אוֹתָם לְאוֹת
בְּבָנָיו ותלמידיו.

תבחרו זיכרונות משמעותיים ותעבירו אותם הלאה,

שבת שלום וחודש מבורך בטוב,

ליאורה