'אבני הסליחה'
אור בין האוקיינוסים
אוחילה לאל
סליחה בעתיקה
משיב הרוח
וכביסה

אני אוהבת להיכנס לחנויות ספרים, להתרשם מהכותרים החדשים ואוהבת להתבונן בהם. והנה הייתי כמה דקות בחנות הספרים בשדה התעופה בדרכנו לאומן, אמצע הלילה והחיים שם במלואם. על שולחן הספרים ראיתי פתאום את הספר 'אבני הסליחה', ספר חדש של הסופרת שכתבה לורי נלסון ספילמן מחברת הספר 'רשימת המשאלות'. ושם הספר היווה עבורי סימן לתחילת המסע שלי לאומן. נסעתי להתפלל ולסלוח ולהתפייס. חברה שהייתה גם היא במסע שאלה אותי – זה עובד? כן, זה עובד. וזה תהליך נהדר שמשיל הרבה מטענים שאנחנו נושאים על עצמנו.

חזרתי אתמול באמצע הלילה מסליחות בעיר העתיקה בירושלים. היינו קבוצת נשים משמשית ומהושעיה ומפסגות (ממפגשי ראש החודש), נפגשנו עם משפחה מארחת ברובע היהודי, התפללנו בכותל והשתתפנו במופע שנקרא 'סליחה בעתיקה' בבניין של אש התורה מול הכותל. המופע משלב ניגונים של פיוטי סליחות, הצגה של שחקנים וסיפורים נוגעים ללב שמספר איתיאל גולדויכט. (למען הגילוי הנאות, איתיאל הוא נכד של חברים טובים של הורי. סבתא שלו היא מהקוראות הקבועות שלי). איתיאל דיבר על מהות הדברים, על הסליחה, המחילה והכפרה. היה מעצים ומרגש מאוד. מעבר לכך התרגשתי לראות את כל סמטאות העיר העתיקה מלאים בהולכים לכותל לאמירת סליחות. עם ישראל על כל צבעיו וגווניו וגם בגילאים שונים פשוט ממלא את סמטאות העיר העתיקה. בלי פחד, בגאווה גדולה ובתפילה. במיוחד שאתמול התרחש הפיגוע במרחק לא רב.
אני אומרת לכם – אין דברים כאלה. זו חוויה מרגשת מאוד שאני מודה שזכיתי לה.

אתמול בלילה על הגג של אש התורה, מול הכותל, ירושלים של סליחות. אמהות עם מהות מהצפון.
לכבוד יום ההולדת שלי (תודה גדולה על הברכות שברכתם אותי) הלכנו אריה ואני לסרט 'אור בין האוקינוסים'. סרט מרגש המבוסס על רב המכר של מ.ל. סטדמן, הסרט מספר את סיפורם של שומר במגדלור ואשתו החיים בחוף מבודד באוסטרליה. לאחר ניסיונות כושלים להביא ילד לעולם שומעת האישה יום אחד קול תינוק בוכה ממרחקים. הם מאתרים את התינוק ליד גופת אדם שנסחפה לחוף עם ספינה טובעת. האישה, שרואה בתינוק "מתנה מאלוהים" מאלצת את הגבר לא לדווח על הגופה ולגדל את התינוק כאילו הוא בנם. זהו סיפור שנוגע בחיים של 'אמת' ובשאלות אתיות רבות. א. אני ממליצה ללכת לראות, מעט ארוך אבל שווה. (מגיע פרס לאריה שלכבוד יום ההולדת בחר לי סרט שאוהב אפילו שהוא ארוך) ב. מה שחשוב לי להעביר לכם מהסרט הוא נקודת המפנה שממנה מתחיל שינוי גדול בסרט. נאמר שם משפט משמעותי מאוד: אחת הגיבורות בסרט מספרת שאביה נהג לומר לה שכמישהו נוקם הוא עושה זאת כל יום ויום. הוא מייצר אנרגיה בכל יום כדי להישאר נוקם ונוטר. מי שסולח – סולח ביום אחד וזהו. ברגע שהוא סולח הכעס השתחרר ומפנה מקום לדברים אחרים. זה היה משפט מפתח שנראה לי שכדאי לנו לאמץ. זה משחרר אותנו מאחיזה מיותרת בדברים שלא כדאי לנו לשמר. אחיזה והרפיה כמהויות בחיינו.
חיה, חברה טובה שלי (גם היא מהקוראות הקבועות) שלחה לי את השיר המקסים שהיא שמעה השבוע מוקרא באחד הערוצים. מרגישה שהוא חלק מאבני הסליחה.

כביסה / אלעזר נחשוני
אֱלוֹהַי,
מֵעֲווֹנִי וּמֵחַטָּאתִי כַּבְּסֵנִי
שֶׁלֹּא יִוָּתֵר מֵהֶם מְאוּם
מִלְּבַד כִּתְמֵי הָרִמּוֹן.
כַּבְּסֵנִי בַּעֲדִינוּת
לְלֹא רְתִיחָה וּסְחִיטָה.
אָנָּא, בְּנִקּוּי יָבֵשׁ וְעָדִין
בְּיָדְךָ שֶׁלְּךָ.

ואני ניגשת גם לתפילות מחר בערב, מבקשת רחמים עלי ועל כל האנשים שאני מכירה, ועל עם ישראל.
"פתח ליבך ברחמים על בניך
קולם לדורות ישמע
בשמים ניצבים לעד דבריך
ובארץ המצא לנו נחמה"
אלה מילות השיר שכתב דוד ד'אור לכבודם של שלושת הנערים החטופים הי"ד. את השיר הזה שרנו במופע שנקרא 'אוחילה' עם אודהליה ברלין. המופע מתקיים כבר כמה שנים בבנייני האומה בירושלים. מגיעות אלפי נשים מכל רחבי הארץ ושרות שירי תפילה. המופע הזה מרומם את הנפש ומכניס אותנו ליום כיפור בבכי שמטהר ובשירה מרגשת ליום כיפור.
עוד נדע ימים בסליחה ובחסד.

שנזכה להיחתם לטוב וברחמים,

ליאורה

*'משיב הרוח' לתרבות יהודית ישראלית הוציאו חוברת שנקראת 'שפתי תפתח' – תפילות שממשיכות להיכתב. החוברת של השנה נקראת על חוף הסליחה, ואני שמחה לספר שהתפרסמה בחוברת תפילה שכתבתי.

הפוסט אבני הסליחה הופיע ראשון באורייתא