משתפת בכמה מהחוויות שהתאפשרו ומתאפשרות עבורי בשבועיים האחרונים.
הייתה פתיחה נהדרת, הגיעו אמנים חברים ומשפחה מהרבה מאוד מקומות בארץ ושמחתי בכך מאוד. הגב' שושי פוירליכט, חברתה הטובה של ניצה האמנית, הנחתה שיח גלריה וסיפרה על הרקע לעבודותיה של ניצה האמנית. היצירות של ניצה מרגשות את כל מי שמבקר בגלריה. והן מרחיבות את המונח תפילה למימדים נוספים שמאפשרים לתפילה עכשווית לנכוח במציאות ולאו דווקא כתובות באותיות שחורות בספר. יש עניין מיוחד באותיות, במילים ובעיקר במה שביניהן ובצללים שהן מקרינות על הקיר.
גם יום הולדת שלי היה בשבוע האחרון, ולמי שמכיר אותי אני חוגגת בין התאריך הלועזי לעברי. ימי חול המועד, אני קוראת להם בזכות חברה טובה. השנה בחרנו לשהות בסוף השבוע במלון מול הים. אני מודה שהאפשרות הזו לשבת מול הים נתנה לי מרחב נשימה במיוחד אחרי השנה הטעונה שחווינו ולאפשר מעבר לנשימה לחוות את האופק. לזכור שהוא נוכח כל הזמן ורק כדאי להפנות אליו את המבט. במיוחד בימים עמוסים. אז מודה על שזכיתי לים כחול שנפרש כפרוכת לאופק ולשעה של זהב. כך אפשר להגיע לראש השנה עם כוחות מחודשים.
אחד הדברים שריגשו אותי בשבוע שעבר – שערכתי סדנת יום הולדת לסבתא רחל, אמא של חברה טובה שלי, שחגגה יום הולדת 90. הסדנה התקיימה לנשות המשפחה כחלק מסופ"ש שארגנו לכבודה. זו הייתה נקודת אופק מרגשת במיוחד. אישה אחת, 3 בנות, והיום המשפחה מונה כ100 איש. להודות על כברת הדרך עד לגיל הזה ולהתפלל על מה שיהיה…
כשחלמתי על הבית לתרבות יהודית בגליל, חלמתי שיהיה לוח אירועים שייתן תמונה של הפעילות בגלריה. אז הנה, לשמחתי אני מתקרבת לכך. בשבוע שעבר היה מפגש של נשים לכבוד חודש אלול ומהות הפעם נגעה בתפילות אישיות, הן מבחינת הזמן והן בהשראת יצירותיה של ניצה פלאנץ.
ביום ראשון הקרוב, ד' תשרי, 24.9.17, בשעה 20.30 יערך בגינת הגלריה ערב השקה לספר 'דמות דיוקנו' של שולמית קיציס. הספר "דמות דיוקנו" הוא ספר המתאר בהעמקה וברגישות את מערכת היחסים בין אבות רבנים אנשי ציבור בציונות הדתית לילדיהם. בערב ההשקה, מחברת הספר, יחד עם שני שחקנים ומוזיקאי, ממחיזים סיפורי חיים מתוך הספר העוסקים בחיפוש אחרי הקשר עם האב הרב. בערב חלקים בשיתוף הקהל וכן מועלים קטעים אוטוביוגרפיים של מחברת הספר, בתו של הרב שג"ר, וחלקים מתוך יומן שכתב בימי מחלתו שטרם ראו אור.
ואני באמת מתרגשת לארח את השקת הספר כאן.
בכל שנה מגיעים אלי טקסטים שמברכים את השנה החדשה, מאחלים בה את הטוב ונוגעים בי. השנה בחרתי שיר שהגיע אלי לפני יומיים, הכותבת היא אנונימית. חברה טובה שלי העלתה אותו לפייסבוק ואני בחרתי לברך בו אתכם.
"הן אפשר
שהשנה
שברים
יאספו אל תקיעה
שגרעינים אדומי כאב
ימתקו לרימון
הן אפשר
שפרפורי הלב
יעגנו אל חוף סליחה
שזיכרונות
יכתירו מלכויות
הן אפשר שתפתח צוהר
לצאת את המבול
לראות
עלה של זית
לצבוע
קשת של תקווה
הן אפשר
שתפתח שער
לשוב אלינו
לאמת
לנשום את
חופש הבחירה
הן אפשר שהשנה…"
(הכותבת למגירה)
שנזכור שאפשר, ושנתפלל יחד על פתיחת שערים ועל כל מה שטוב – שייכנס לביתנו,
שנה טובה ומתוקה,
ליאורה