"לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער, להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר ,"המילים האלה מתוך השיר 'ירח' של שלמה ארצי, מהווים תשתית לכתיבה שלי היום. לא כתבתי שלושה שבועות שהיו בהם דברים טובים מאוד, והיה בהם גם כאב גדול על פטירתה של חמותי אילה, אמא של אריה. היא בחרה להיפרד מהעולם בתשעה באב. נשמתה הייתה מחוברת לעם ישראל ולארץ ישראל ובוודאי שהיום שבו חורבן הבית – בית המקדש, היה תשתית מהותית בחייה. זכיתי בחמות שהייתה ילידת הארץ (משושלת של הרבה דורות), תלמידת חכמים שידעה תורה, הייתה אם שכולה ממלחמת שלום הגליל ואשת חיל. "כל חייה זכתה שבטח בה לב בעלה, דרשה צמר ופשתים, ועשתה בחפץ כפיה, ידיה שילחה בכישור וכפיה תמכו פלך, מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה, פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל, רבות בנות עשו חיל, והיא עלתה על כולנה. שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל".
חווינו תהליך פרידה ממושך מסבתא אילה, היא חלתה לפני 5 שנים אבל החזיקה שנים רבות בגבורה את החיים עבור סבא שלמה, ומשנפטר הוא לפני ארבעה חודשים הסכימה היא לשחרר. יוסי ז"ל ושלמה עשו לה קבלת פנים בשמים. עכשיו יוסי זוכה אחרי 35 שנים לאמא ואבא. נפרדתי ממנה בתודה על האמהות, על הסבתאות, על כל מה שתמיד הכינה ונתנה באהבה ועל מה שהייתה עבורי וגם בתודה על אריה שזכיתי בו.

לא קל לסגור תוך ארבעה חודשים פרק של בית והורים. זה לא חורבן. זו סגירת פרק של דור. והבית שהקימו חי ותוסס וממשיך את השושלת.
ואני – במילותיה של יונה וולך:
"אילה, מה לי ולה?
אלא צוקי ליבי.."

והימים שהיו בין ט' באב לט"ו באב – ימים שבהם מהלכים להם הבוצרים בכרמים ומתחילה תנועת המחולות, (הצילום בתודה לחמדת כלתי. צולם בבציר שנערך באחד הלילות השבוע בזן מיוחד של ענבים).

היה גם הרבה טוב. חוויתי לפני שלושה שבועות תחנה מכוננת במסע חיי, במיוחד בכברת הדרך של הגלריה, בפתיחה של התערוכה 'במקום הייתי' של האמן יגאל צבן. הגיעו לפתיחה 189 איש (מישהו ספר), מכל הארץ. זו הייתה פתיחה מאוד מיוחדת ומרגשת עבור יגאל, עבור חיה גרץ רן המורה של יגאל ובמיוחד עבורי. למי שמלווה אותי בכברת הדרך של התגשמות החלום של גלריה אורייתא, יודע כמוני להעריך איזו התרגשות גדולה הייתה במקום הזה. התערוכה באמת מצוינת ובשבוע הבא אנחנו עורכים מפגש אמן ושיח גלריה, עם יגאל צבן האמן, עם האמנית והמורה חיה גרץ רן ואתי האוצרת. המפגש יתקיים אי"ה ביום חמישי כ"ה אב תשע"ז, 17.8.17 בשעה 20.00 בגלריה אורייתא בהושעיה. ראו בזה הזמנה אישית. במפגש זה, יגאל יתייחס למקורות יצירתו, השפעת מפגשי הילדות עם ציירי צפת הקנונים. על חיפוש אמירה אמנותית אישית ותהליכים מרתקים שעבר מאז ימיו כילד במשפחה דתית, בצפת .

וטוב נוסף שהיה – היו קבוצות של סדנאות מרגשות. קבוצה משפחתית של סבא וסבתא סווידלר, שחגגו עם ילדיהם ונכדיהם – 27 איש. וקבוצה אחת של נשים שהגיעה שוב לאחר שש שנים. הן הגיעו בזכות שאולה רובין שמובילה את הקבוצה למקומות שונים אחת לחודש. 'שישי בשבילי' כך נקראת הקבוצה. הן הגיעו שוב כי לא שכחו לרגע כמה היה מעולה כשהיו לפני שש שנים. ואני שמחתי בהן מאוד. אני יודעת שלסדנאות שלי יש ערך מוסף, בזכות החיבורים שאני מביאה לסדנאות, אבל פתאום קיבלתי לכך הד ואפילו לאחר כל כך הרבה שנים. הן היו אחת מהקבוצות הראשונות שהגיעו אלי עוד אפילו לפני שפתחתי את הגלריה.
ובקיץ הזה שכתבתי על זרעי הקיץ שהוא נותן בי – יש בו זרעים משמחים ויש בו גם זרעי כאב.
אתמול היה טוב ויהיה גם מחר…

שנזכה לשבתות של נחמת הלב, ליאורה