השבוע היה שבוע שנפתח בו שער, שער של חודש אלול שהוא בבחינת מהות שפותחת את השנה הבאה. ביום ראשון האחרון נפתח גם לי שער מיוחד שגילה לי עד כמה השגחה פרטית יש בכל דבר ועד כמה לעתים אנחנו משקיעים מאמצים רבים ורק לאחר זמן המתנה ממושך אנחנו זוכים לקטוף פירות.
מה לשופטים, שוטרים, אנשי צבא?
מה לשער, השגחה פרטית ולמשרד הביטחון?
מהו הממ"ד של השנה?

השבוע נערך בביתי מפגש נשים לכבוד ראש חודש אלול. הגיעו נשים משמשית, ציפורי, הושעיה, חברה טובה מאוד מכפר סבא וגם הגיעו שתי נשים מקסימות מהישוב פסגות שבבנימין. שתיהן מכירות אותי ממרכז פסג"ה בבנימין שבו העברתי קורסים במשך שנתיים והן מהקוראות הקבועות שלי. הן בחרו לנסוע את כל כברת הדרך כדי להגיע למפגש שלנו. לשמחתי הרבה קיבלתי מתנה את ספרה החדש של סיוון רהב מאיר שנקרא 'הסטטוס היהודי' שבו היא כותבת על פרשות השבוע. ולכבוד ההתחדשות עם הספר שהבנתי שעדיין לא מצוי בחנויות אלא נמכר לשומעי השיעורים של סיוון רהב מאיר בינתיים, בחרתי להביא משהו מהדברים שהיא כתבה בקשר לפרשת שופטים, וכך היא כותבת על הממ"ד של השנה:

"בפרשה שלנו מופיע הפסוק: "שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר ה' אלוהיך נותן לך לרשתה" (דברים יט, ב) וכך כותבת סיוון רהב מאיר על הממ"ד של השנה. "עיר מקלט" היא המקום עבור אדם שרצח בשגגה ולא בזדון. הוא נמלט לעיר כזאת ונחשב למוגן, וחי שם ומתחנך, עד שהוא חוזר אל החברה כאדם אחר. זו תפיסה אחרת מהתפיסה שאנחנו מכירים היום במשפט הפלילי. זה לא בדיוק כלא, אלא יותר חינוך מחדש והגנה מפני נקמה.
ואיך פירשו לאורך הדורות את הפסוקים האלה באופן אישי וקיומי יותר? יש גישה בחסידות שלפיה חודש אלול, שפרשת "שופטים" היא כמעט תמיד השבת הראשונה שלו, הוא סוג של עיר מקלט. רבים מכירים את ראשי התיבות המפורסמים של אלול ("אני לדודי ודודי לי") אבל יש עוד ראשי תיבות, פחות ידועים, הלקוחים מתוך הפסוקים המתארים את הרוצח בשגגה: "אינה לידו ושמתי לך".
אלול הוא עיר המקלט של הזמן, של השנה. הוא המועד המתאים להתכנסות פנימה ולתהליך שיקום ושיפור מכל מה שעשינו "בשגגה" לאורך השנה, מכל הפספוסים. צריך "לברוח" אליו פעם בשנה, כמעין מרחב מוגן."

תמיד בפסוק הפותח את הפרשה "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך…" אני מדמיינת שופטים, שוטרים שעומדים שבשערי חיינו. הם אלה שאמונים להיות אנשי הצדק ושומרי החוק. הם מהווים הגנה ובעיקר עבורי יראה. והנה השבוע הצטרפו לפסוק הזה אנשי צבא.
וכך הסיפור:
כבר לפני כמה שנים רציתי להיות ספק של משרד הביטחון. כשמקבלים מס' ספק זה מאפשר לי לארח קבוצות מהצבא לסדנאות, חשבתי שזה ערוץ מצוין. כולם הפחידו אותי שזו ניירת רבה שיש להגיש אותה ולוקח הרבה זמן עד שמקבלים את האישורים. ההפחדה זהו גרמה לי לא לנסות. השנה החלטתי שאני לוקחת את זה כאתגר לנסות ולקבל מס' ספק.
ואכן, לא אייגע אתכם אבל היה עלי לאסוף ולמלא ניירת רבה מאוד מהרבה גורמים. אספתי, שלחתי ולשמחתי הרבה לאחר חודש וחצי, בינואר, קיבלתי מס' ספק במשרד הביטחון. 11013716. שמחתי מאוד והייתי בטוחה שמרגע זה אני נכנסת למאגר של המשרד ואתחיל לקבל קבוצות.
ואז דממה.
לא הגיעו קבוצות וגם לא ידעתי כיצד אני יכולה לדעת אם אני במאגר שלהם או לא.
והנה, בהשגחה גדולה, לפני חודש וחצי ערכתי אזכרה לגלעד הראל ז"ל לרגל 20 שנה לפטירתו. מתברר שאחת מבני משפחתו של גלעד ז"ל, היא ראש ענף תרבות בצה"ל. היא לשמחתי הרבה יידעה אותי שעלי לעבור ועדה ולועדה עלי להגיש מסמכים נוספים ומישהו אמור לצפות בי כדי לאשר את התכנים שאני מעבירה. בשבוע הבא הועדה מתכנסת ואני מקווה שאצליח לעבור אותה.
בכל אופן, השבוע ארחתי את הקבוצה הראשונה מצה"ל, פורום מ"פ מבסיס מחווה אלון. 13 קצינות וקצין אחד שהגיעו לסדנה של פתיחת שער. התרגשתי במיוחד. הם הגיעו בזכות המפקדת החדשה של מחווה אלון. דיברנו על כך שהם שליחים. והפסוק שפותח את הפרשה על שופטים ושוטרים משמעותי עבורם. ואני אוהבת את הפרשנות של הרב שלום נח ברזובסקי שכותב על כך שתמצא לך שופטים, שוטרים ואני מוסיפה אנשי צבא – אנשים שיתנו בך ובלבבך אלוקות. אנשים בעלי שיעור קומה שיהיו לך מורי דרך ומורים רוחניים בכל שערי החיים.
היה מפגש מדהים.
והייתה סדנה היום על ניגון שפותח שער במכללת שאנן, שהסטודנטיות ביקשו לא לפרסם את הצילומים שלהן. בשבוע הבא יהיו סדנאות במכללת שאנן במסגרת הקורס 'צדק צדק' שאגב, זה גם נושא משמעותי שמופיע בפרשה של השבוע.
שתהיה שבת שפותחת שערים ללב ולנפש,
ליאורה

הצילום – בשבועיים האחרונים מרגש לנסוע בכבישי הגליל ולראות את שדות הכותנה פורחים להם בלבן. אני תמיד נפעמת לראות את הטבע שיודע בדיוק מתי לפרוח ובתזמון מושלם. אז השבוע הזדמן לי לעצור ולצלם והנה לכם טעימה מים לבן.